לא תשכח
שיסבירו לי כל המומחים המלומדים, איך אפשר לשכוח ברכב את הפעוֹט היקר מכל להוריו. למרות כל האמצעים הטכניים המגוונים, העומדים לרשות הנהגים, עדיין שוב אנו עדים לתינוקות שנשכחו שמתים מחום.
כי זהו בדיוק העניין. אם הורים זקוקים לתזכורת טכנית כדי לא לשכוח את ילדם במכונית, הם במצב גרוע וּזקוקים לפשפש היטב בטיב הוֹרוּתם וזיקתם הנפשית האמיתית לפעוֹט, שנראֶה שנופל בחשיבותו אף מהפלאפון, שאותו, למרבה האבסורד, לא ממהרים לשכוח. מדובר בתופעה לא טבעית שכמוה לא ידענו בדור טרום המסכים.
הגיעה השעה להטיל עונשי מאסר וּקנסות כבדים על הורים אלה (שהרי הישראלי לומד דרך הכיס), כדי להרתיע הורים אחרים ממעשה נפשע זה, וּבכך למנוע את האסון המיותר הבא של תינוקות וּפעוטות חסרי ישע.
לתשומת לב הכנסת ורשויות אכיפת החוק.
תרבות הסמוך
דומה שלא צריך להיות מנהל ותיק של מכינה קדם צבאית מצויינת כדי לדעת שלא מתקרבים לאזור מוּכה שיטפונות במזג אוויר בלתי יציב, ובוודאי לא סוחפים לשם תלמידים, שאחריות המוסד עליהם, כדי לסכנם חלילה. כי חייהם הם לא רולטה ישראלית.
ועם כל הכבוד לתרבות הסמוך במחוזותינו, יותר מאשר 'סמוך על המומחים', החזאים וקציני ביטחון, שאינה פוסחת גם על מנהלים ואנשי חינוך, והאמונה הכֵּנה ש'לנו זה לא יקרה' - חבל שאולי רק אסון קטלני, בממדים שצפינו למרבה הצער בנחל צפית, יפריך תפיסה מעוותת זו.
ראינו שהחיפזון מהשטן. ועכשיו תגידו, איזו דוגמה חינוכית לתלמידים משמשים מחנכים פזיזים, חסרי אחריות ושיקול דעת שגרמו בפזיזותם לאסון הנורא?
לי זה לא יקרה?
אז מה המשותף לאסון הערבה הקטלני וּלשיכחת פעוטות ברכב? עוד לא ניחשתם? תרבות הסמוֹך הכֹּה ישראלית, שאינה פוסחת לא על אנשי חינוך וּמנהלים ותיקים, כמו גם על הורים, והאמונה ש'לי זה לא יקרה', עד שלמרבה הצער זה קורה כנגד כל המיתוסים היפים.
כי המיתוסים, ככל הנראֶה, אינם מבחינים בין תינוקות חסרי ישע לתלמידי מכינה, שהֶעתיד לפניהם, וגם לא בין הורים למנהלים. הם שמובילים לחיפזון, שהוא כידוע מהשטן, צייד הנפשות המוביל, וּמוֹכר לו נשמות רכות ונשמות נערים בלי רחמים.
פסוקו
מנהל המכינה 'בני ציון': יוּבל המבולבל?
כוכב נולד - הקול שָפיט
רֶצח במשפחה: הוֹם דְּקוֹר
יפו מוארת - יפאורה
נפטר בשיבה טובה: עוֹבֵר וָסָב
