|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בעלומיי גם שיחקתי ● הייתי בנבחרת האוניברסיטה העברית אותה אימן מי שהיה לימים ראש עיריית נתניה יואל אלרואי ובימינו, עדיין יואל שפיגל
|
|
חיבה גדולה [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
חיבה יתרה אני רוחש לכדורגל. לדידי, יש בו צבעוניות מרתקת על המגרש, ביציעים, בקולות, בתדהמות. בעליונות של החוק על הכישרון. בציות. במחאות שאינן מועילות. במהירות בין החטא לבין עונשו. הצירוף המשכר בין היכולת אינדיבידואלית לבין התיאום הקבוצתי, בין היצירתיות הנועזת לבין האסטרטגיה השקולה, בין רוח התחרות ההופכת משחק לקרב ומקרב למשחק. נהדר.
בעלומיי גם שיחקתי. הייתי בנבחרת האוניברסיטה העברית אותה אימן מי שהיה לימים ראש עיריית נתניה יואל אלרואי ובימינו, עדיין יואל שפיגל. הוצבתי בכנף. קיצוני ימני. התחרינו רק פעם אחת נגד הצבא הבריטי שחנה בקפריסין. ניצחנו שלוש אפס. הם לא הופיעו למשחק. גם אימנתי את קבוצת הנוער שלי בימין אורד. ייחסתי חשיבות עליונה לספורט המעצב את הפרט בכלל ואת הכלל אל מול הפרט.
המשחק היותר מאלף שזכיתי לראות בחיי היה ב-1960 בגלזגאו, בו הביסה ריאל מדריד את איינטראכט פרנקפורט הגרמנית בתוצאה 7:3 שדמתה עליי כחגיגה העולה על גדותיה. זה היה ריאל של חנטו, ודי סטפנו, ופושקאש. אילו ישבו עוד אלים בפסגת הר האולימפוס היו אלה יושבים ביניהם. המגרש - המפדאן קורט - בו ישבו בעיקר סקוטים, היה רווי אדים של בירה. במגרש אליקסיר. ביציעים אלכוהול! על הדשא קרב. ביציעים שירת קלטים צוהלת שהטביעה את המעטים שבאו מגרמניה ומספרד.
לא היה ולא יהיה כנראה עוד כמשחק ההוא.
אבל אמש, חזרה ריאל מדריד לשחק בגבע האלופות. כמובן שלא החסרתי להיצמד למסך ולעקב אחר פרצי האנרגיה האמנותיים באדום ובלבן. אבל משום מה, זאת הפעם כבשו אותו הרהורים פילוסופיים. המשחק הוכרע על-ידי שני השוערים. האחד שנעל את שערו בכישרון פנתרי שהיה לאחד ממפגני השוערות הגדולים בהיסטוריה. כך אני מאמין יירשם הדבר. השני הפקיר את שערו בשלומיאליות מעוררת חמלה שתירשם אף היא כשיא בלוח תוצאות התבוסה. בשתי הקבוצות הפליאו החלוצים והקשרים לשחק.
עשרים מן המובחרים שבשחקני תבל צרו על השערים, זה על שער יריבו וזה על שער יריבו. אבל רק שניים מן המשחקים הביאו להכרעה. שוער מול שוער. ביירן הייתה מביסה את מדריד אילולי עמד בשערה נבאס. מדריד לא הייתה מנצחת אילולי כשל אולרייך. העמידה בשער היא מבחן העל בחיים. גדול מפריצת השער. האחד הוא המכריע. לא בלי האחד עשר, אבל בלי האחד - עשר חשובים כמוציאי כוחם לריק.
מרתק כדור הרגל. כמו החיים.
|
| תאריך:
|
02/05/2018
|
|
|
עודכן:
|
02/05/2018
|
|
יצחק מאיר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
עזרא מנצור
|
6/05/18 10:54
|
|
לא כולם כנראה הצליחו להבין את גודל השעה כאשר נודע על מבצע שכזה, שעדיין לא ידוע על עוד אחד כמוהו בהיסטוריה. ראוי שייכתבו עליו עמודי תהילה שלמים. על האנשים שפעלו, על ראש הממשלה שעמד בראש, על האומץ, התושייה, התעוזה להורות על מבצע כזה, כל כך מורכב, שהרי אם כושלים בנקודה אחת, הכל מתמוטט כמו מגדל קלפים. וגם על הבחירה המזהירה ביוסי כהן לראשות המוסד. כמה עולה דמותו מבין דמויות אחרות, בינוניות, של לשעברים קטנים, ראשי מוסד, רמט"כלים, אלופים, והשאלה הגדולה היא, איך מגיעים אנשים כאלה לדרגות גבוהות כמו נער הפוסטר החדש רם בן ברק, ש"לא מצליח להבין למה חשף נתניהו את החומר, כי החשיפה עלולה לשרוף את המקור... וכו'" כנראה שהם אלופי עולם בטקטיקה. האמירות שלהם ש"רצות" כבר יומיים, טובים לטמבלים שיושבים באולפן, שעוד דנים בשאלה: "מדוע דיבר נתניהו באנגלית? מדוע לא שמר על דיסקרטיות? אם אלה היו מנהלים כאן את השכונה הזו במזרח התיכון, היה לנו רע ומר.
|
|
|
|
|
עובדה ראשונה. מדינת ישראל בשנותיה הראשונות הייתה כה ענייה עד כי אפילו מזון חולק בה בקיצוב. עובדה שניה, כל ילד יודע, אין ויכוח כלל, מהי ה-תכונה של הפרסים. "הפרסים קמצנים". ועובדה שלישית, אינני מהאליטה שקוראת את הארץ, אך את תשבץ ההגיון של "ידיעות", "תרתי משמע", אני פותר בכל שבוע.
|
|
|
|
|
הוויכוח סביב "חקיקת ההתגברות" השכיחה מהציבור והמבקרים את העקרונות הקלאסיים של הפרדת רשויות  מקומו של בג"ץ במשולש השלטוני במדינה דמוקרטית נאורה, הוא להיות האלמנט המאזן בין הרשויות המחוקקת והמבצעת, אך בשום אופן לא מעליהן ולא שולט או מנהל אותן
|
|
|
|
|
בשולי הכותרות: נהג - פעוט מאחוריך טיולים - רולטה ישראלית? ומה המשותף לשני האייטמים? רמז תרבות הסמוך ולקינוח פסוקו
|
|
|
|
|
מיד בעקבות ההצגה הגדולה של נתניהו קמה צעקה בקרב מתנגדיו, שעיקרה: אכן הישג מודיעיני מזהיר, אך מדוע צריך היה להציגו בפומבי? מספיק היה להעבירו בשקט לשירותי המודיעין השונים, ובכך לא לחשוף את המידע ולא לפגוע ביכולות המודיעין שלנו. זה הזכיר לי שבמלחמת ששת הימים קלטה יחידה 8200 (אז במספר אחר) את השיחה בין נאצר למלך חוסין, בה השליט המצרי שיקר למלך (שהאמריקנים הם שתקפו את חיל-האוויר שלו, וכי מטוסיו תוקפים את תל אביב) והאיץ בו לצאת למלחמה נגד ישראל המובסת.
|
|
|
|
|
