|
הילולה [צילום: שלומי כהן/פלאש 90]
|
|
|
|
|
ל"ג בעומר, החל על-פי המסורת היום, אינו מוזכר כלל לא בתנ"ך ואף לא בגמרא. אזכורו הראשון מיוחס לתקופת הראשונים. כך או אחרת התרחשו ביום הזה מספר אירועים: ראויים לציון, ביניהם האמונה שנפסקה בו מגפת מותם של תלמידי רבי עקיבא. על-פי המסורת, זהו גם יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, וראשית ירידתו של המן מן השמיים, כשבני ישראל היו במדבר.
במרוצת השנים התגבשו להם מספר מנהגים המיוחסים לל"ג בעומר. בין הבולטים שבהם - הדלקת מדורות ברחבי הארץ והילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון. רבים נוהגים ביום זה להפסיק את מנהגי האבלות של ספירת העומר, וזאת משום שעל-פי המסורת הפסיקו ביום זה תלמידי רבי עקיבא למות.
מאות אלפים נוהגים בל"ג בעומר לפקוד את קברו של רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, הנחשב ליום פטירתו. ומאחר שביום זה נפסקים מנהגי האבלות, נוהגים רבים לערוך במקום את טקס החלאקה, שבו מספרים את שערותיו של ילד שהגיע לגיל שלוש.
חץ וקשת
על-פי המסורת נחשב רבי שמעון בר יוחאי למחברו של ספר הזוהר. בהקשר זה ראוי לציין כי עם התפשטותם של מנהגי ל"ג בעומר בגולה, נוצרה גם מסורת של קריאה בספר הזה, וזאת בעקבות עליית חשיבותה של הילולת בר יוחאי.
ברחבי הארץ נוהגים בל"ג בעומר להדליק מדורות. מקורו של מנהג זה בהילולת רבי שמעון בר יוחאי, שבה היה נהוג להדליק משואות או נרות לזכר רשב"י ולזכרם של צדיקים אחרים.
ובתוך כך לא שכחנו, כמובן, את השימוש הפופולרי בחץ ובקשת. מסתבר שמקורו של הנוהג לתת לילדים בל"ג בעומר לשחק בכלי הנשק הזה נעוץ בכך שבתקופת בר כוכבא היו החץ והקשת כלי הנשק המקובל ביותר, באשר בל"ג בעומר חל, על-פי המסורת, מפנה מכריע לטובת בר כוכבא בקרבות שהוא ניהל נגד הרומאים.