"הייתי מוציאה יותר זמן כסף בטקסס, אריזונה וג'ורג'יה". זוהי תשובתה המפתיעה של ג'ניפר פלמיירי, מנהלת התקשורת בקמפיין הכושל של הילרי קלינטון, בתשובה לשאלה מה הייתה עושה אחרת. מפתיעה – אבל הגיונית, מסביר גארדיאן: הדמוקרטים השקיעו את מאמציהם במדינות המתנדנדות, במקום במדינות שהיו מעוזים רפובליקניים אבל ששינויי האוכלוסייה בהן יכלו להעבירן לצידן.

פלמיירי הייתה בת 24 כאשר החלה לעבוד בבית הלבן של ביל קלינטון. בממשלו של ברק אובמה היא הייתה מנהלת התקשורת. 80,000 קולות בכיוון האחר היו מציבים אותה שוב בבית הלבן. במקום זה, בגיל 51, היא בלונדון – מקדמת את ספרה החדש, "גבירתי הנשיאה". פלמיירי מתארת את דונלד טראמפ כאדם מסוכן, בלתי יציב, גזען ושונא זרים; מדי פעם היא נראית על סף דמעות; ברגעים אחרים היא מאוד מצחיקה. הרושם הכללי של העיתון: היא כמו חייל מצולק קרבות שעדיין לא התאושש.

כאשר התעוררה פלמיירי ב-9.11.16, יום לאחר הבחירות, הייתה לה תחושה שהיא צופה בסצנה שלעולם אינה מתרחשת בסרטים: הפצצה אינה מנוטרלת בזמן והכל מתפוצץ. היא טוענת במלוא הרצינות, שחשבה שאולי יתרחש משהו חסר תקדים: שחבר האלקטורים לא יבחר את טראמפ אלא את יו"ר בית הנבחרים (והשלישי בתור לנשיאות), פול ריאן. "כולם אמרו: אבל זה משוגע. אמרתי: היי, החלופה היא שדונלד טראמפ יהיה נשיא ארה"ב, אז מה באמת נשמע משוגע?".

כידוע זה לא קרה, ולפלמיירי היה זמן רב לחשוב מה השתבש. ההסבר שלה: ארה"ב עדיין אינה מוכנה לבחור אישה לבית הלבן. סקרים של מטה קלינטון העלו, כי בעוד גברים נמצאים בשיא הפופולריות שלהם בעת המרוץ, נשים זוכות להערכה רק כאשר הן כבר בתפקיד. לדברי פלמיירי, קלינטון זכתה להערכה רבה על כך שהסכימה לשמש כשרת החוץ של אובמה, שגבר עליה בפריימריז הדמוקרטיים ב-2008, וכולם אהבו את נאום ההודאה שלה בתבוסה – "משום שזה מה שהם אוהבים שנשים עושות: מפסידות בכבוד".

פלמיירי אינה סבורה שמי שהצביע בעד טראמפ הוא סקסיסט, אבל משוכנעת שתומכיו נרתעו מחוסר התקדים של אישה בחדר הסגלגל. אתגר המגדר תופס מקום נכבד ב"גבירתי הנשיאה": מהצורך בלבוש ובאיפור שייראו גם מושכים וגם סמכותיים (שעה של הכנות מדי יום) ועד ההכרח של קלינטון להרים את קולה כדי להישמע מבעד לקהל. "הפחתנו את הילארי לכדי העתק של כל התכונות שאנחנו מחפשים בנשיא גבר, כך שאין פלא שאנשים חשבו שהיא איננה אמיתית. לא היה לנו שום מודל אחר".

זהו הסבר מושך – אבל נוח, מציין גארדיאן, משום שהוא מטיל את האחריות לתבוסה על המגדר ולא על טעויות בניהול הקמפיין. "לא אכפת לי מה אנשים אומרים", משיבה פלמיירי. העיתון גם אינו משוכנע מטענתה לפיה היא ממש לא כועסת על הצד של טראמפ. היא חושדת שההשפעה הרוסית של הבחירות הגיעה עד כדי פעילות סייבר בקלפיות, למרות שנאמר לה שוב ושוב שהדבר אינו אפשרי מבחינה טכנולוגית. והיא אפילו קוראת לבריטים לצד לרחובות ולמחות אם טראמפ יוזמן לביקור ממלכתי בלונדון.

פלמיירי משוכנעת, שעצם מועמדותה של קלינטון שינתה לתמיד את הפוליטיקה האמריקנית. "כל חיינו הלכנו בעקבות דגם אחד, משום שהאמנו ששיא ההצלחה הוא מה שמשיג האדם הלבן. כעת אני חושב: בעצם אני רוצה משהו אחר. אני לא יכולה לומר לך מה, אבל אחר. אני חושבת שלאישה הבאה שתתמודד על הנשיאות יהיו יותר קשיים מהראוי – אבל פחות מאשר להילארי". היא אפילו חושבת שארה"ב מוכנה לבחור נשיאה כבר ב-2020 – אבל זו לא תהיה מישל אובמה: "זה רעיון נהדר, אבל הוא לא יקרה. אין לה שום עניין לרוץ לשום משרה". האם זו יכולה להיות קלינטון? פלמיירי נראית מבועתת: "או, לא. אני אשבור לה את הרגל לפני שאתן לה להתמודד שוב. אני לא אתן לה לעבור שוב את הגיהנום הזה. נורא, נורא, נורא, נורא".

הטון המגונן הזה עולה בכל פעם בה מוזכר שמה של קלינטון, והמראיינת דקה אייטקנהד תוהה על הפער בין העוינות הציבורית כלפיה לבין חיבתה של פלמיירי. "ישנה התופעה הזאת, הדבר הזה, הקרוי 'הילרי קלינטון' – וישנה האישה שאני חושבת עליה בתור הילארי רודהם-קלינטון, שלא שמה הרבה איפור, ומרכיבה משקפיים בעובי של בקבוק קולה ושאנחנו אוהבים, ושהיא אדם מאוד מיוחד, והיא פשוט הולכת לאיבוד בכל הבלגן של האופן בו אנשים רואים אותה", משיבה פלמיירי.

אייטקנהד שואלת האם חלק מהבעיה לא היה בכך שפלמיירי – כמו יועצים קרובים אחרים של קלינטון – היו דומים לה מכדי להבין כיצד אנשים אחרים רואים אותה. פלמיירי נעלבת: "צוות הקמפיין היה המגוון ביותר בהיסטוריה. אני לא חושב שמישהו התקשה לראות אותה בצורה אחרת". ובכל זאת, הצוות לא הצליח להבין שתמיכתם של ידוענים ודיבורים מפוצצים על שבירת תקרת הזכוכית, לא דיברו אל האמריקנים מהעיירות הקטנות. כיצד מסבירה פלמיירי את הכישלון הרה-האסון בקריאת הלך הרוח של הציבור? "היה לנו קשה לעורר התלהבות, ולכן כאשר היא נקרתה בדרכנו – אמרנו: אל תפריעו לזה. אם ביונסה וג'יי-זי מוכנים לעשות עבורנו קונצרט, תעשו את זה. ואם יש נשים שמקבלות מוטיבציה משום שהן רוצות לבחור בנשיאה הראשונה, תעודדו את זה", היא משיבה.

פלמיירי יודעת כיצד הבית הלבן נראה מבפנים, ובאופן טבעי היא נשאלת על התוהו ובוהו בממשל טראמפ. "כמה שזה נראה מבולגן מבחוץ – מבפנים זה עוד יותר מבולגן. הבית הלבן של אובמה נראה די מסודר מבחוץ, אבל היינו יותר מבולגנים מבפנים. כך שכמה שזה נראה רע לגבי טראמפ – המציאות גרועה עוד יותר". עד כמה זה יכול להחמיר? תשובתה של פלמיירי מלמדת שהקדישה לכך מחשבה רבה: "יש 62% סיכוי שארה"ב תצא מחוזקת, ו-38% סיכוי שהיא תשקע למדמנה של שנאה גזענית".