שמחה גדולה, זו התחושה איתה התעוררתי הבוקר עם פרסום תוצאות הבחירות לראשות מפלגת העבודה, אני נשבע שלא היתה זו שמחה לאידו של שמעון פרס, על אף דעתי כי אין הוא מתאים. אפרים סנה, הפליא בתיאורו את תחושתם של אלה שלא הפסיקו לזרוק רפש על שמעון פרס וברגע שהבינו ש"רחמנא ליצלן", יתכן שעמיר פרץ ייבחר, התאחדו למנוע את הגזירה. הוא אמר: "זוהי שעה קשה למפלגת העבודה"... יש מי שאומר בקול (או שנפלט לו) מה שהרבה רוצים לצרוח.
השמחה נבנתה סביב זכייה של מנהיג מזרחי צעיר, תושב עיירת פיתוח בדרום שעשוי ויכול להביא לשינוי, שכל כך נדרש, לו רק יעז ולא ייכנע לשמרנות שאוכלת בנו שנים רבות.
עם כל הכבוד לאהוד ברק ולבקשת הסליחה ההיסטורית שלו, לבחירתו של עמיר פרץ אני קורא סליחה. זו ההתנצלות הגדולה, שמפלגת העבודה היתה חייבת לחלק גדול בעם. אני לא בטוח שהרבה יקבלו את הסליחה הזו, אולם זו לפחות סיום של עידן במפלגת העבודה עבור הרבה אנשים. תקופה של ניכור, ריחוק, התנשאות, ועיוורון. עמיר פרץ זכה בגלי התקווה וההתחדשות מצד רבבות ישראלים עוד לפני שגירד את הראש כמנהיג העבודה. וכל זאת בשל ה"כלום ושום דבר" שיש פה ובשל שיוכו הגיאוגרפי, העדתי והשד יודע מה עוד.
עכשיו, כשנעבור לשלב המעשה, זה יהיה מעניין, כי אצל עמיר פרץ יותר מהרבה מנהיגים אחרים זהו מבחן התוצאה שיכריע את גורלו וגורל מפלגתו. מנהיג העובדים, יו"ר ההסתדרות, שפעל כמו קודמיו, אולי אפילו במשנה מרץ, להגן על העובדים הכי מוגנים במשק, העובדים שהכי קל להגן עליהם, עובדי חברת חשמל, הנמלים, בזק, מקורות וכו'. אז כך זה נראה במדינת "העשיר יהיה עשיר יותר ועני עני יותר", כך גם ציבור העובדים.
מתוך מיליוני עובדים, הפגיעים ביותר, הם אלה שלא מאוגדים ואין להם יכולת או בחירה להתאגד ולשמור על עצמם, עובדי כוח אדם, עובדי חברות קטנות ועוד עשרות ומאות אלפי עובדים שחשופים לכל קפריזה של ראשי החברות או התאגידים שלהם. אוי לנו אם כמנהיג מפלגה או אם נרחיק לכת כמנהיג מדינה. האזרחים החזקים שיכולים להתאגד ולהגן על עצמם, יקבלו הגנה והאזרחים החלשים ישלמו, בדיוק כמו שקורה היום, ומה נשתנה?.
המבחן האמיתי של עמיר פרץ יהיה להראות שהוא לא פועל כמו בהסתדרות, שהוא מעביר חקיקה אפקטיבית חסינת "חוק ההסדרים" המסרס, חקיקה שתגן על "העבדים המודרנים", עובדי חברות כוח אדם ודומיהם, חקיקה שתגן על העובד החלש החשוף לכל גזירה.
עם כל הכבוד לבחירתו של עמיר פרץ( ויש שמחה וכבוד), יתכן שהתגשמה בשל יכולות לוגיסטיות או ליתר דיוק ניהול מערכת הסעות משומנת לפריימריז מפלגתי, יש לו הרבה מה להוכיח, יש לו הרבה קבלות לפרוע, בשביל להוכיח שהוא הרבה יותר מסדרן הסעות מיומן או קבלן קולות טוב.
מי יתן ולא נחזור למיזימי המנהיגות המזרחית הישנה והרעה בדמות "שיקום שכונות", שעסקה בטיפול בתיבות דואר וקוסמטיקה של בניינים ולא בבני אדם, כזו שצעקה כי "מגיע לי" ולא "ראוי אני".
מי שחלם לראות מנהיגות מזרחית ישראלית חדשה שצומחת ממעברת "דורות" ולא ממפא"י, התמלא תקווה עכשיו.
אז עמיר פרץ היקר, הרבה ברכות ובבקשה... רק לא כמו בהסתדרות.
