גל של כשרון

גל קרונקופ, ילידת 1995, בגיל בו חבריה רק מתחילים לחשוב על הכיוון בחיים, גל מוציאה לאור את ספרה הראשון - ספר ילדים - "דרקונים לא יכולים לכבות נרות יום הולדת".

גל כתבה ואיירה את הספר, הכל ב-10 אצבעותיה, וכעת חושפת בפנינו את חייה. העבודה עם ילדים מלווה אותה מבוקר עד ערב - גל עוזרת הוראה לילדים עם אוטיזם. גל מספרת על הליך הכתיבה ("כל פעם עלה לי רעיון לקטע מהספר וכתבתי אותו מהר בפלאפון כדי שלא אשכח") על הערכה עצמית בילדים ("מבחינתי, כל יום הוא יום חדש, אם יש משהו שהם לא הצליחו אתמול, זה לא אומר שהם לא יצליחו היום").

על ההחלטה לכתוב את הספר

הספר התחיל משמו של הכלב שלי, צ'ינגו, שמאוד הזכיר לנו דרקון ובעקבות כך חשבתי על המשפט "דרקונים לא יכולים לכבות נרות יום הולדת". לאחר חצי שנה התחלתי לעבוד בבית-ספר בית אקשטיין וחיפשתי סיפורים חזרתיים כדי שיהיה לילדים קל לעקוב ולהתחבר אליהם. משם בא הרעיון לכתוב ספר על המשפט. כל פעם עלה לי רעיון לקטע מהספר וכתבתי אותו מהר בפלאפון, כדי שלא אשכח.

אחרי שהיה לי כבר את כל הספר בפלאפון, העברתי למחשב והתחלתי לסדר אותו לפי איך שדמיינתי את זה. לקח לי שלושה שבועות לכתוב את הספר. הוספתי ושיניתי דברים עד ששלחתי להוצאות לאור. לצייר את כל האיורים לקח לי שלושה חודשים עם הרבה ניירות שהלכו לפח.

העברת מסר "הערכה העצמית" לילדים במסגרת עבודתה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים

המסר מועבר על-ידי ועל-ידי אנשי צוות אחרים בדברים הקטנים והיומיומיים. לדוגמא: במידה שילד לא מצליח במשימה מסוימת, אני אומרת לו "כל הכבוד על המאמץ ובטוחה שתצליח בפעם הבאה". מבחינתי, כל יום הוא יום חדש, אם יש משהו שהם לא הצליחו אתמול, זה לא אומר שהם לא יצליחו היום ותמיד צריך לנסות.

בנוסף, לכל ילד יש את הייחודיות שלו ואני כל הזמן מזכירה להם את זה. בכל מסגרת שבה עברתי קיבלתי ונחשפתי לערכים שונים. כל מקום שם דגש על משהו אחר - תלוי באנשים הנמצאים באותו מקום. בעיניי, כאן נכנס מקומם של הספרים, לחזק את הערכים הנלמדים במסגרות השונות. בעיניי, יש עוד המון מסרים חינוכיים שצריך לחזק בקרב ילדים כמו: סובלנות אחד כלפי השני, הקשבה, גישה חיובית לחיים ועוד.

עשייה חברתית לצד הכשרון

אימא שלי מורה ותמיד ראיתי אותה משקיעה ומכינה בבית המון דברים לבית-הספר. אני חושבת שה-120% שהיא נותנת מעצמה בעבודה, מאוד השפיע על איך שאני מתייחסת לדברים שאני עושה. בנוסף, ההורים שלי עודדו אותי להצטרף לתנועת נוער. בכיתה ה' הצטרפתי ל"צופי שבט עלית" ונשארתי שם עד כיתה יב'. בצופים הנתינה והעשייה החברתית חשובות מאוד והתנועה מאוד השפיעה על הערכים שלי.

מכיתה י' כבר שקלתי לעשות שנת שירות. בסוף בחרתי לעשות דרך "עמותת איילים" הפועלת למען התיישבות בנגב ובגליל. במסגרת שנת השירות, חייתי עם עוד חמישה אנשים בדירה במנחמיה שבעמק המעיינות. התנדבתי בבית-ספר דרור לילדים עם צרכים מיוחדים ושם התאהבתי בילדים ובצוות הכיתה. לאחר הצבא חיפשתי עבודה דומה באופיה למה שעשיתי במסגרת שנת השירות.

הספר מלווה במעטפות והזמנות, מדובר במאפיין שילדים מאוד יתחברו אליו. מאיפה בא הרעיון? אחד הספרים האהובים עליי בתור ילדה היה "פליקס". הסיבה הראשונה, הייתה לי בובת ארנב ומאוד התחברתי לגיבור. הסיבה השנייה הייתה המעטפות. רק חיכיתי שתהיה עוד מעטפה ואני אוכל לגלות מה יש בפנים. כשעלה לי הרעיון לספר, אחד הדברים הראשונים שהתחברו לי יחד היה שיהיו הזמנות לימי הולדת בתוך מעטפות.

אגב, הזמנות ליום הולדת, אני מרגיש שבחברה בה אנו חיים היום, את המקום של החיבור הפיזי האישי בין ילדים, הולכים ותופסים לאט-לאט הרשתות החברתיות והעולם הדיגיטלי. מה דעתך בעניין?

מפגשים חברתיים לא נעלמו מהעולם ובעיניי גם לא יעלמו. כמו בכל דבר בחיים, איזון הוא דבר חשוב, האידאל הוא לשלב בין שני העולמות.

כעוסקת בילדים הסובלים מאוטיזם, מה תוכלי לומר לגבי סוג האוכלוסייה הזה שרובנו לא יודעים עליו?

אני חושבת שלילדים על הרצף יש צרכים משלהם, יש להם תחביבים, רצונות, שאיפות כמו כל הילדים. לכל ילד יש את האופי והייחודיות שלו.

בחרת בדימוי של "דרקונים" כדימוי דומיננטי בספר, ולמעשה להבנתי בחרת דמות שלרוב נתפסת כמאוד חזקה ואולי אף "מרושעת" והצגת אותה בצורה כנה ואנושית. אני למד כי בכך עובר מסר חשוב לילדים, ללמוד עוד רבדים על דמויות או חברים, מעבר ל"קליפה החיצונית" שלהם. מה דעתך?

האמת, זה לא מסר שחשבתי עליו בכלל כשבחרתי את הדמות המרכזית, אני דווקא מאוד אוהבת דרקונים. אבל זה באמת מסר חשוב ואני שמחה שכל אחד יכול לקחת את הספר למקום אחר.

בנוסף לכתיבת הספר, את גם מאיירת ובצורה יוצאת דופן באיכותה. איך עלה הרעיון לשלב בין הדברים? כמה שנים את כבר מאיירת? האם יש סגנון איור שאהוב עלייך יותר וסגנון איור שאהוב פחות?

אחרי שהחלטתי שאני אוציא את הספר לאור, היה לי ברור שגם אאייר אותו. מגיל קטן אני מאוד אוהבת לצייר ובעיקר להמציא דמויות. האמת שלקח לי המון זמן להחליט באיזו דרך לאייר את הספר (עפרונות, צבעי מים במחשב ועוד..), אבל בסוף החלטתי שבעפרונות הצבעוניים אני הכי שולטת מבחינה טכנית. אני מאוד אוהבת את האיורים של אורה איל, הם קסומים בעיניי.

היכן את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

אני לא יודעת, מתלבטת בין לימודי וטרינריה לריפוי בעיסוק. מה שבטוח שאכתוב עוד ספר ילדים אחד לפחות.

צייני ציטוטים נבחרים מתוך הספר - ומה מסתתר מאחורי כל ציטוט?

כֻּלָּם מְחֻפָּשִׂים, וְהַמְּסִבָּה מַתְחִילָה.
הַשּׁוּעָלָה הִתְחַפְּשָׂה לְמַדְעָנִית מַשְׂכִּילָה,
הַגִּ'ירָף לְפֶרַח, הָעַכְבָּר לִדְבוֹרָה,
הַבּוֹאֵשׁ לְתִינוֹק, וְהַפִּילָה לְגִבּוֹרָה.

אני מאוד אוהבת את החרוזים והתחפושות שבחרתי לכל דמות. בעיניי התחפושות לא סטריאוטיפיות, לדוגמה - הג'ירף מתחפש לפרח, תחפושת שבדרך כלל בנות מתחפשות.

"אִמָּא," קָרָא צִ'ינְגוֹ, "אֲנִי לֹא רוֹצֶה עוֹד לִהְיוֹת דְּרָקוֹן. נִמְאַס לִי כְּבָר לַהֲרֹס הַכֹּל." "צִ'ינְגוֹ," אִמָּא אָמְרָה, "אַתָּה דְּרָקוֹן, וּדְרָקוֹנִים יוֹרְקִים אֵשׁ. אַתָּה מַמָּשׁ לֹא צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ. אַתָּה הַדְּרָקוֹן שֶׁלִּי, יָחִיד וּמְיֻחָד, וַאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁאַתָּה!"

אני חושבת שהמשפט הזה חשוב להורים שקוראים את הספר. לדעת לקבל את החסרונות של הילד ולא לנסות לתקן אותם.

הַגֶּשֶׁם פָּסַק וְהֵבִיאוּ נֵרוֹת חֲדָשִׁים - אַךְ הַנֵּרוֹת לֹא דּוֹלְקִים.
פִּתְאוֹם פֶּה אֶחָד כָּל הַחֲבֵרִים צוֹעֲקִים:
"בִּינְגוֹ! מִי שֶׁיַּדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת הוּא... צִ'ינְגוֹ!"

פה בעצם צינגו וכל חבריו מבינים שהחסרון שלו הוא בעצם יתרון.