גם דונלד טראמפ וגם קים ג'ונג-און יכולים לצאת מנצחים מפגישתם בסינגפור בעוד חודש, וזה לא אומר שאחד מהם בהכרח יפסיד – סבור סלבטורה בבונס, מומחה לענייני אסיה, במאמר בפורבס.

ההיסטוריה ניצבת לצידו של קים: אביו, קים ג'ונג-איל, ניצל את סבבי השיחות עם ממשלי ביל קלינטון וג'ורג' בוש הבן כדי לקבל מיליוני חביות נפט וסיוע כלכלי נדיב בתמורה להבטחה להפסיק את ההתחמשות הגרעינית – הבטחה שכידוע הופרה לחלוטין. לעומת זאת, הזמן ניצב לטובתו של טראמפ. האירועים בחודשים האחרונים התגלגלו במהירות בכיוון שלו, בדמות הקשחת העיצומים על קוריאה הצפונית וסדרה של כשלונות בניסויי הנשק שלה; התוצאה היא שהמדינה גם מבודדת וגם ענייה.

מצבו של קים נעשה חמור כאשר איבד בשנה שעברה את תמיכתו של נשיא סין, שי ג'ינפינג – שלמעשה מעולם לא באמת תמך בו. כאשר סין הצטרפה לעיצומים האמריקניים, השליך קים את כל יהבו על הצלחת הניסויים הגרעיניים והבליסטיים; לרוע מזלו, הם נכשלו. הניסוי הגרעיני האחרון, בספטמבר שעבר, גרם לקריסת אתר הניסויים כולו. הניסוי הראשון והאחרון שלה בשיגור טיל נושא ראש נפץ גרעיני, חודשיים מאוחר יותר, כנראה לא היה הצלחה כפי שתיארה אותו פיונגיאנג.

בבונס מדגיש, כי לא משנה מהי עוצמתה הצבאית של קוריאה הצפונית – היא לא מפחידה את סין, וסין היא המפתח לביטחון בחצי-האי הקוריאני. סין היא צינור החמצן של הצפון – וכיום היא זקוקה להשקעות של יפן וקוריאה הדרומית הרי יותר משהיא זקוקה לבעל ברית כנוע אך פושט רגל. לכן, אין זה מקרה שכאשר החל לדבר על שלום ופירוז, קים עלה לרגל לבייג'ינג; בשבוע שעבר קים ושי נפגשו שוב. קים זקוק לתמיכה ושי רוצה שלום. השכנה היחידה שאינה זוממת נגד קוריאה הצפונית היא רוסיה – ואין לה שום חשק ושום יכולת לתמוך בה לבדה.

בינתיים ביקר שר החוץ וראש ה-CIA לשעבר, מייק פומפאו, פעמיים בפיונגיאג ובשבוע שעבר הביא עימו לארה"ב שלושה אמריקנים שנכלאו בצפון. פומפאו, שאינו ידוע בעדינותו, שגה בשמו של קים במסיבת העיתונאים שקדמה לביקור השני – אבל הוא יודע מה הוא רוצה מקוריאה הצפונית, אם כי לא תמיד בטוח שהוא יודע ממי לבקש זאת. פומפאו תמך בעיצומים כבדים על קוריאה הצפונית כדי להביא אותה לשולחן המו"מ. לכן, העובדה שתיאר את קים כ"שותף מצוין שיבטיח ששני מנהיגינו ינהלו פסגה מוצלחת", מצריכה תשומת לב מיוחדת. אם אפילו פומפאו נמצא על רכבת השלום, קרוב לוודאי שהיא נוסעת לאיזשהו מקום – כותב בבונס.

פומפאו הבטיח שארה"ב תגיע עם קוריאה הצפונית לעסקה טובה יותר מזו של ממשל אובמה עם אירן. לכן, נראה שטראמפ לא יסתפק בפחות מחיסול מוחלט של היכולת הגרעינית שלה. אם קים יסכים, הוא יצפה לקבל בתמורה ערבות ביטחוניות ברורות. אפשרות אחת היא הפחתה במספר ובחימוש של הכוחות האמריקניים בקוריאה הדרומית. טראמפ אמר שלא יעשה זאת לפני הפסגה, אבל הבהיר שכל האפשרויות מונחות על השולחן. ייתכן שזה אפילו קלף המיקוח העדיף מבחינתו; הוא כבר הורה לפנטגון לבחון אפשרות זו. הצבא האמריקני ישמח לצמצם את תפקידו כמשמר הגבול בין שתי הקוריאות.

יש סימנים לכך שהמשבר הקוריאני האין-סופי מתחיל להתקרב לקיצו, סבור בבונס. קים רוצה עסקה, שתהפוך את ארצו ואת שושלתו ליציבות יותר, בטוחות יותר ואולי גם עשירות יותר. ואילו טראמפ ודאי ישמח לחזור הביתה כמנצח. קים אינו צריך את הנשק הגרעיני וטראמפ אינו צריך נוכחות קרקעית בקוריאה. השניים שונים בתכלית זה מזה, אבל לא יותר מכפי שהיו רונלד רייגן ומיכאיל גורבצ'וב, או ריצ'רד ניקסון ומא צה-טונג. אם הם יצליחו להסתדר בסינגפור, העולם כולו יישן טוב יותר.