|
חפץ. זכה לחסינות מוחלטת [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90] [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
בשנים האחרונות הפכה סוגיית עדי המדינה לבעיה מטרידה מאוד, מטיפות בודדות הפכו עדי המדינה למבול אשר שטף את הארץ.
נקדים ונאמר, עד מדינה הינו שותף למעשה פלילי המגויס מטעם המשטרה והפרקליטות לצורך הפללתם של יתר המעורבים בו, כאשר בתמורה לעדותו הוא מקבל טובות הנאה שונות כגון: חסינות מהעמדה לדין בתיק בו הוא מעורב, תשלום כספי, הקלה בענישה ועוד. כלי זה של עדי המדינה אינו חדש והחל כבר בתקופת המאה ה-17 באנגליה. כלי זה ניתן אז כפתרון למלחמה בפשיעה הגוברת באנגליה, שהתאפיין במתן פרסים וחנינות על-ידי השלטון לאלו שהסגירו את שותפיהם לעבירה, לאחר מכן זכה כלי זה לכינוי "עד המלך" ודרך בחירתו הייתה כזו, כאשר עבריין שנתפס כחשוד בעבירה, היה מציע עצמו או היה מוצע לו, לחשוף את שותפיו לעבירה בגינה נעצר או בגין עבירה אחרת שטרם נפתרה. לאחר מכן, היו נעצרים שותפיו לעבירה והיה מוצע להם "להתחרות" מול המועמד הראשון לתפקיד. האמין מביניהם נבחר ל"עד המלך" והיה מעיד כנגד שותפיו לעבירה, כאשר לאחר מסירת עדותו ואם עמד בכל תנאי ההסכם שוחרר אותו עד מבלי לעמוד לדין. כלי זה עבר תמורות שונות במהלך השנים, לרבות הצורך בסיוע באמצעות ראיות אחרות, בכדי להכריע גורלו של אדם.
המשפט הישראלי התבסס על המשפט האנגלי בסוגיה זו ובמהלך השנים בוצעו שינויים בחוק הישראלי, שהגדירו מיהו עד מדינה, מהם הסייגים לקבלת עדותו ועוד. עם זאת, במהלך השנים האחרונות אנו עדים לעלייה מתמדת במספר עדי המדינה שמגייסת המשטרה ובקו ישיר ישנה עליה בהיקף טובות ההנאה הניתנות לעדי המדינה - הן מבחינת מתן חסינות מלאה והן מבחינת סכומי כסף משמעותיים ביותר אשר משולמים להם.
ככל שעסקינן בתיק שהמשטרה והפרקליטות חפצים "ביקרו" של אותו אדם, הנכונות ללכת לקראת אותו עבריין המעוניין להפליל את שותפיו לעבירה, הינה חסרת תקדים. דוגמה טובה לכך מהעת האחרונה הינה גיוסו של ניר חפץ להיות עד מדינה וזאת לצורך ביסוס הראיות לכאורה כנגד ראש הממשלה. על אף, שבתחילה עמדת המשטרה והפרקליטות הייתה כי לא יאפשרו למר חפץ לצאת פטור בלא כלום, בסופו של יום הוא אכן זכה לחסינות מוחלטת ולכך שכלל לא יועמד לדין.
שיטת גיוס עדי המדינה הפכה למרבה הצער לשיגרה, וזאת במקום לעשות שימוש בכלי זה רק במקרה קיצון. מבחינת המשטרה מדובר "בביצת זהב" שמהווה "קיצור דרך" או למעשה סיום הדרך מבחינתה, כך שבמקום לאסוף ראיות באופן עצמאי ולנסות להפעיל את מירב כישוריה ויכולותיה לצורך פיענוח פשעים, היא פונה, נראה לעיתים כמעט באופן ישיר, ומבלי שמוצו כל המאמצים החקירתיים, לאפיק של עד המדינה. כאשר עדי המדינה מגויסים בשלבים הראשונים של החקירה, הרי שבמקרים לא מעטים הראיות שנאספות לאחר מכן, מטרתן ליישר קו עם גירסתו של עד המדינה ולא נעשה ניסיון אמיתי לחפש גם ראיות אשר עלולות להפריכה. מה גם, שחתימה על הסכם עד מדינה בשלבים מוקדמים יחסית של החקירה, מובילה לכך שכוח המיקוח של המשטרה והפרקליטות קטן ולכן נאלצים לא פעם להסכים לדרישות מופלגות של עד המדינה הפוטנציאלי. זאת ועוד, שכיום בניגוד לעבר, הנכונות לגייס עדי מדינה גם אם הם עבריינים עיקריים בביצוע העבירות, גדלה משמעותית בייחוד כאשר המטרה הינה לבסס תשתית ראייתית כנגד ראשי ארגוני הפשע.
הראיה הטובה לכך שאכן בשנים האחרונות מעדיפה המשטרה לגייס עדי מדינה במקום למצות את כל הליכי החקירה האחרים, הובילה לכך שעדי מדינה, אשר מלכתחילה לא היו אמורים לשמש ככאלו, ונורות אזהרה רבות הבהבו כבר בשלבים הראשונים וזכו להתעלמות מוחלטת של כל הגורמים, גויסו כעדי מדינה והכל מתוך המטרה להודיע לציבור, כי הצליחו להוביל לפיענוח התיק. בשנים האחרונות ראינו מספר עדי מדינה בתיקים משמעותיים, שאמינותם, אשר מלכתחילה הינה בעייתית, התרסקה לחלוטין. הדוגמה הטובה ביותר הינה בתיק הבר נוער.
כדי לצמצם לכאורה את השימוש בכלי עדי המדינה, פרסם היועץ המשפטי לממשלה בשנת 2005 הנחיות לשם גיוס עדי מדינה. הנחיות אלו מתעדכנות מעת לעת, אך הלכה למעשה בחינתן של ההנחיות אל מול גיוס עדי המדינה בפועל במהלך שנים אלו, מוכיחה כי אין המדובר בהנחיות מחייבות ופעמים רבות הסכמי עד המדינה אינם עומדים כלל בשיקולים המופיעים בהנחיות. על-אף ההנחיות כל סוגיית הסכם עדי המדינה לרבות טובות ההנאה הניתנות להם, הינה פרוצה ואינה מוסדרת, כך שיהיו אמות מידה ברורות לבחינתם של הסכמי עדי מדינה לרבות טובות ההנאה הניתנות להם. איש הישר בעיניו יעשה. בפועל, ככל שהמשטרה להוטה יותר כי יוגש כתב אישום כנגד אדם מסוים, הרי שהדרך לגיוס עדי המדינה קלה מאוד על ההדק, לרבות ההטבות המפליגות אשר ניתנות לעדי המדינה במקרים אלו, הטבות שלעיתים אין הציבור מוכן לספוג.
חובה לבצע חשיבה מחודשת של כל הגורמים הרלוונטיים, בכדי למנוע מצב שהמטרה מקדשת את האמצעים ומגויסים עדי מדינה שפעמים רבות אינם חושפים את האמת אלא קוברים אותה, זאת תמורת חסינות או סכומי כסף גבוהים שמשולמים להם, והכל בחסות המדינה.