לפחות 25 בעלי שאיפות נשיאותיות במפלגה הדמוקרטית כבר חורשים את דרכיה של ארה"ב, שנתיים לפני בחירת המועמד ושנתיים וחצי לפני הבחירות לנשיאות. הרשימה כוללת ראשי ערים, מושלים, אנשי עסקים, סנאטורים וחברי קונגרס – מדווח וושינגטון פוסט.

רבים מהם מכחישים שלמסעותיהם יש קשר כלשהו לבחירות הבאות, אבל שלא יהיה ספק: הם בודקים את חום המים ומחפשים דרך למשוך את תשומת הלב הפוליטית, הממוקדת כמעט כולה בדונלד טראמפ ובמעשיו. הרשימה כוללת בין היתר את סגן הנשיא לשעבר, ג'ו ביידן; הסנאטור קורי בוקר; הסנאטורית אליזבת וורן; והסנאטורית קמלה הריס. דייוויד אקסלרוד, שהיה יועץ בכיר לנשיא ברק אובמה, אומר שמסעות אלו דומים להצגות הרצה בערי שדה כדי להחליט מה עשוי להתאים לברודוויי.

מה שמוטל על כף המאזניים הוא לא פחות מעתידה של המפלגה הדמוקרטית, שעדיין מחפשת מסר חיובי משותף, משהו מעבר להתקפות על טראמפ. האסטרטג הדמוקרטי סיימון רוזנברג אומר שעתיד זה הוא חסר ודאות יותר מאשר אי-פעם ב-35 שנותיו במפלגה. מדובר בשאלות של מדיניות וסגנון, ורק המועמד שייבחר לבסוף יוכל לענות עליהן – אומר הפוסט.

יש המקדמים חזון של עתיד צעיר; אחרים מדברים על נסיונם. יש המשתמשים בלשונו של המגזר הפרטי; אחרים רוצים להבטיח למובטלים משרות בשירות הציבורי. יש המדברים על מעמדות כמאפיינים את הפילוג בארה"ב; אחרים שמים את הדגש על גזע ומגדר. יש התוקפים בכל הרוח את טראמפ; יש המציגים את עצמם כמרפאים שיחזירו את המדינה למחוזות טובים יותר.

הדמוקרטים מתחילים לקלוט שנשיאותו של טראמפ משנה את כל הכללים, וזה חל גם עליהם – כותב מייקל שרר. זה מוביל למחשבה שייתכן שהמפלגה צריכה לחפש את המועמד שלה מחוץ לשורות הפוליטיקאים הוותיקים שלה, אולי במגזר הבידור-ניהול (אופרה וינפרי, שכבר אמרה שלא תתמודד) ואולי בין ראשי הערים. ראש עיריית לוס אנג'לס, אריק גארסטי, דיבר על כך שהמדינה יכולה לשאת נשכרת מכך שוושינגטון תהנה מכישוריהם של מי שפועלים מחוצה לה. יו"ר סטארבקס, הווארד שולץ – ששוקל מזמן להתמודד לנשיאות – הפסיק את מעורבותו בענייני היום-יום של החברה והקים משרד אישי: "זה הזמן לא לבנות חומות אלא לבנות גשרים", אמר בשבוע שעבר.

המועמדים השונים קוראים לאחדות גם בתוך המפלגה וגם באומה כולה, וטוענים שאין באמת צורך לבחור בין מעמד העובדים הלבן באיזורי הכפר לבין תומכי הדמוקרטים המסורתיים בערים. אבל בנשימה הבאה – מציין שרר – הם מגלים לעיתים קרובות כמה דרכים שונות יש לבנייה מחדש של הקואליציה הדמוקרטית אותה ניפץ טראמפ.

הריס מדברת על קולותיהן של הנשים השחורות; מושל מונטנה, סטיב בולוק, אומר שצריך ללכת דווקא למחוזות בהם הדמוקרטים פחות חזקים. ראשי ערים ומושלים סבורים שהמסר הנכון הוא הדגשת ההישגים הליברליים שלהם בפיתוח מקומי, בניגוד לשיתוק האוחז בוושינגטון. פיט בוטיגיג, ראש עיריית ממדינת אינדיאנה, מציג את הדמוקרטים כ"מפלגה של חיי היום-יום" – עבודה טובה, ביטווח בריאות וחינוך. מושל קולורדו, ג'ון היצ'נלופר, מדבר על כשלונותיהם של ממשלים קודמים במטרה להעביר מסר בעידן של אבטלה נמוכה ועליות בבורסה. חבר הקונגרס טים ריאן מדבר על הסיכון הכלכלי שמציבה סין ויוצא נגד תוכניות של הממשל הפוגעות במגזר הפרטי.

ומה עם ברני סנדרס? הסנאטור היה הפתעת הפריימריז לפני שנתיים, וכיום הוא מנסה לאחות את הקרעים שנוצרו אז בינו לבין קהילות המיעוטים. לדבריו, הוא למד מהקמפיין הקודם וכיום ידוע לו שמצבם של האפרו-אמריקנים שונה מזה המוכר לו ממדינתו, ורמונט; וגם שמערכת הצדק איננה רק מקולקלת אלא גם גזענית.

גם מנהיגי המפלגה מחפשים רעיונות מדיניות חדשים, מעבר לאלו של 2016 (ביטוח בריאות, הקלות לתלמידי קולג'ים והשקעות בתשתית). בוקר הגיש הצעת חוק ללגליזציה של המריחואנה ולמחיקת התיקים הפליליים של מי שהורשעו בעבירות הקשורות לסם זה. הסנאטורית קירסטן גיליברנד הגישה הצעת חוק שתאפשר לדואר האמריקני להעניק שירותי בנקאות, כולל הלוואות לטווח קצר. כמה סנאטורים שהם מועמדים אפשריים חתמו על הצעת חוק ליצירת תוכנית פיילוט, במסגרתה יובטחו משרות בשכר של לפחות 15 דולר לשעה ב-15 הקהילות בהן שיעור האבטלה הוא הגבוה ביותר.

רוב המועמדים האפשריים – כולל איש העסקים מארק קיובן – אמרו שיחכו עד לאחר בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר הקרוב כדי להודיע האם יתמודדו לנשיאות. "העניין איננו דונלד טראמפ; כולם יודעים מיהו", כתב קיובן בדוא"ל המסביר את חזונו לקמפיין אפשרי. אחרים אומרים, כי אינם יודעים האם הם מוכנים להעביר את משפחותיהם שנתיים של מסע מפרך שסופו אינו ידוע; יש להם עוד זמן להחליט.