ההישג המרשים של
נטע ברזילי באירוויזיון הוא לא רק הישג אומנותי. מדובר גם בהישג טכנולוגי, או יותר נכון אינטרנטי. השינוי הוא בעוצמה של השפעת הרשת על חיינו.
בניצחון האחרון שלנו באירוויזיון, אחרי ש
דנה אינטרנשיונל עלתה על הבמה בברמינגהם ב-1998 והממה את אירופה עם
דיווה, הרשתות החברתיות והאפליקציות כמו פייסבוק (Facebook),
ווטסאפ (WhatsApp) ו
אינסטגרם (Instagram) כלל לא היו קיימות. בימינו, לעומת זאת, הן פופולריות מאוד, והן שימשו כר פורה ביותר לצמיחת האהדה לנטע ברזילי ולשיר שלה,
Toy ברחבי העולם, ובפרט באירופה - וזה הרי מה שמשנה, כי שם המצביעים.
נטע ברזילי היא תופעת רשת מובהקת. בזכות הפופולריות של הרשת היא צברה פופולריות משל עצמה, מספר צפיות עצום באופן כללי, ולשיר האירוויזיוני בפרט, ומעריצים רבים מאוד. אין ספק שאלה, בצירוף קמפיינים ויראליים שהעלו אנשי המשלחת הישראלית לתחרות בליסבון ותומכיה של נטע, סייעו לה לצלוח את התחרות ולהגיע למקום הראשון. הוא הדין, אם כי בקטן יותר, גם לגבי
הכוכב הבא לאירוויזיון - תוכנית הריאליטי שבזכות זכייתה בה נקבע שברזילי תהיה נציגת ישראל לתחרות.
השבט אמר את דברו באינסוף צפיות בסרטונים, בפוסטים, בציוצים ובטוקבקים. נכון, חלק מהם היו מלאי נאצות כלפי נטע, אבל חלקם האחר, והארי, כלל תמיכה רחבה וחוצת גבולות בה. במציאות כזו היו כבר כאלה שהציעו הבוקר, ברשתות החברתיות כמובן, שאפשר לוותר או לקצר את תהליך השיפוט הארוך והמייגע באירוויזיון ולתת אותו לקהל בלבד, באמצעות האינטרנט. כיום מורכב הניקוד חצי חצי מהשופטים ומהקהל, ולטענת אלה שהעלו את ההצעה, עוד לא נולדו השופטים שיכולים לנחש מה רוצים עשרות מיליוני גולשים שרואים את נטע בשידור חי ויכולים להחליט.
ומהצד השני - שיימינג
נטע ברזילי היא דוגמה לדבר טוב שהרשת סייעה בקידומו עד מאוד. אלא שכידוע, הרשת כוללת גם דברים רעים, רעים מאוד. אחד מהם הוא השיימינג, במובן הרחב של המילה. החשיפה והוויראליות של הרשת חידדו מאוד את הפערים החברתיים והכלכליים והסירו מחיצות בין הווירטואלי למציאותי, כולל באופנים רעים. הרשתות החברתיות והמובייל הפכו למקומות שבהם מי שלא מוצא חן בעיני מישהו אחר או מישהו שנחשב כאחד שלא נראה טוב יכול להיות קורבן לדברים נוראיים. זה נכון בקרב ילדים ובני נוער, אבל לא רק.
בעולם הזה, נדחק לחלוטין מקומם של אלה שמוגדרים כחריגים, כולל במקרים שזה רק בגלל המראה שלהם, משקלם והצורה שבה הם חיים או מתבטאים. זה דחק לשוליים, או ביצר את דחיקתם לשוליים, של הדברים שאותם נטע ברזילי מייצגת בהופעה האמיצה והמעולה שלה. האנשים האלה, שמתויגים על לא עוול בכפם כחריגים כבר בבית הספר, חווים את השיימינג הכי עוצמתי, אלים ומבזה שיכול להיות.
כאן בא המסר החזק והחשוב שנטע ברזילי הצליחה להעלות לסדר היום ויש לקוות שהוא לא ירד ממנו כל כך מהר: אל תשפטו לעולם מישהו לפני שאתם באמת מכירים אותו. המראה החיצוני שלו, מעט הפרטים על זהותו, דתו, מקום הולדתו, או צורת הדיבור שלו לא בהכרח אומרים עליו משהו בהקשרים אחרים. לעתים, פעולה אחת של אותו אדם תשנה לחלוטין את הדעות הקדומות עליו. נטע עשתה זאת על-ידי הופעה כשרונית ביותר והדמות שופעת הכריזמה שלה. אחרים מוכיחים זאת בדרכים אחרות, אבל רק מעטים מהם זוכים להיכנס לתודעה, להתקבל על-ידי האחרים ולהכניס ערכים על קבלת האחר, כיבוד השונה ואהבת החריג. נטע ברזילי היא אחת מהם.
התקווה היא שהמסר הזה של ברזילי, שאותו היא נושאת בגאווה ובעצם הופעתה, ייכנס לתודעה של כל אחד ואחד בעולם, אך יותר מכל וקודם כל אצלנו. הרשתות החברתית, הטלפונים החכמים והפלטפורמות שמאפשרות לכל אחד לכתוב כל דבר שעולה על רוחו הן הגורם ראשי לאווירה הלא טובה שקיימת כיום בחברה הישראלית. הן בין הסיבות המרכזיות להדרה של בני אדם - בגלל מוצאם, בגלל המראה שלהם ובגלל מה שהם מעזים לומר.
כאן יש תפקיד למנהיגים הטכנולוגים שעומדים בראש החברות שמייצרות את הפלטפורמות שמנתבות את חיינו. גם הם צריכים להיות יותר רגישים, ולייצר אווירה וסביבה טכנולוגית שלא יאפשרו הדרה ושנאת חינם כלפי מי שלא דומה לכלל.
הדבר נכון שבעתיים ערב חג השבועות, שבו אנחנו קוראים את מגילת רות, ושגם בעת הזו, אין סמלי יותר מהזכייה של נטע. זוהי המגילה שממחישה יותר מכל איך צריך להתייחס לזרים, כיצד להפגין סובלנות כלפי נוכרים ופליטים.
השורה התחתונה: השיר של נטע ברזילי יתנגן תקופה ארוכה, עד שבשנה הבאה יחליף אותו שיר אחר. אבל המסר העיקרי שלה צריך להישאר לעד ולהיות ההתחלה של עולם טוב יותר ורגוע יותר.
