|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
המרדף המשטרתי אחר עובדי הנמלים הנמלטים מצווי בתי הדין לעבודה כדי שיחזרו לעבודה נמשך יומם ולילה אך ללא הצלחה ותעלולי משחק המחבואים נמשכים תוך צפצוף ממושך על שלטון החוק ● בפארסה הזו דבר אחד אינו ברור: האם הכלב הוא זה המקשקש בזנבו או שהזנב הוא המקשקש בכלב
|
|
[צילום: הדס פרוש/פלאש 90]
|
|
|
|
|
המדינה ממש משתוללת מרוב שמחה על כל הטוב ששופע עלינו. נטע ברזילי, כפרה עליה, מביאה לנו את עטרת האירוויזיון, הנשיא טראמפ מקיים את התחייבותו ושגרירות ארה"ב עוברת לירושלים, אבל בצד כל הטוב הזה קיימות לא מעט צרות. הנהגת החמאס מאיצה את תהליך ההתגרות בנו ומשגרת את פעיליה כדי לקרוע עת גדר ההפרדה ומבטיחה כי קרוב למאה אלף חורשי רע יסתערו כבר השבוע בחמת זעם כדי לערער את היציבות ולהוכיח כי אנחנו חסרי אונים נוח האלימות החמאסית. אבל בצד הרע מאוד קיים גם למרבה הצער רע "קטן" הפוגע בזדון ביסודות הדמוקרטיה. ראשי העובדים הכוחניים בנמלים עושים צחוק משלטון החוק והממשלה אינה מצליחה למצוא פתרון לבעיה למרות שלכאורה כל מה שהיא מצליחה לעשות זה לשחק בתופסת, ללא הצלחה רבה. הפארסה הזו מתמשכת זמן רב וחוזרת על עצמה שוב ושוב וההסתדרות בראשות המזכ"ל הבלתי החלטי אבי ניסנקורן אינה עושה דבר כדי לתקן את המצב. במה דברים אמורים? הנה דוגמה מלפני חודשים אחדים. עובדי נמל אשדוד החליטו לא לחזור לעבודה בניגוד להוראת בית המשפט. כיוון שהסוררים לא נמצאו הוציא בית הדין הארצי לעבודה צווי הבאה אישיים לראשי הוועדים. גם הפעם לא נמצאו החמקנים. הנזק הכספי למשק נאמד בכמה עשרות מיליוני שקלים לכל יום שביתה. את העובדים זה לא ענין במיוחד. הם תבעו את ליטרת הבשר ועד שיקבלו אותה יכול העולם לקפוץ להם. אחרי השהייה מכוונות והימנעות מניסיון לפתור את הבעיה, נאלצה ההסתדרות לעשות מעשה, אך היא הסתפקה בהודעה כללית האומרת כי "ההסתדרות והוועדים שומרי חוק ומכבדים כל הנחיה של בתי הדין". בצר לה פנתה הנהלת נמל אשדוד לבית הדין הארצי לעבודה בבקשה לקבלת צווים המונעים את השביתה. בית הדין הארצי הוציא צו המורה לעובדי הנמל לשוב לאלתר לעבודה סדירה ולהימנע מנקיטת שיבושי עבודה ומהפרעה לעבודה סדירה. בצו נקבע במפורש כי "על העובדים לשוב לעבודה סדירה ומלאה לאלתר". העובדים המשיכו לצפצף ומיהרו לצרף אל השובתים את עמיתיהם מנמל חיפה. ששמחו לחבור לחגיגה בטענה שהמדובר כ"שביתת אהדה". גם אותם לא עניינה במיוחד העובדה ש"שיבושי העבודה "גורמים נזקים כבדים ביותר למשתמשים בשירותי הנמל, למשק ולחברות הנמל". המרדף המשטרתי אחר העובדים הנמלטים נמשך יומם ולילה אך ללא הצלחה ומשחק המחבואים חוזר על עצמו תוך צפצוף ממושך על שלטון החוק. הפקיד ההסתדרותי הבכיר המרוצה ביותר מן האנרכיה היה אבי ניסנקורן שהצליח להוכיח כי הוא ורק הוא האוחז בהגה והינו השליט הכל יכול. הכל - פרט להפסקת השביתה הפראית. והכל בשם העיקרון הדמוקרטי ששלטון החוק נשמר. דבר אחד אינו ברור באנרכיה ההסתדרותית: האם הכלב הוא זה המקשקש בזנבו או שהזנב הוא המקשקש בכלב. במצב הזה סביר להניח כי גם בבחירות הבאות יבחר למנהיג הדור האיש שהינו עושה דברם של העובדים, כאות ומופת לכל ארגוני הפועלים במשק. |
| תאריך:
|
15/05/2018
|
|
|
עודכן:
|
15/05/2018
|
|
עמי דור-און
|
|
בחלק השני של המאמר על הסוגיות המועלות בנאום הקוואזי-בית מערב יום הזיכרון 2018, אעבור אחת לאחת על הטענות המושמעות מדוע ישראל היא לא בית, אלא פחות מבית, לא אחסיר אפילו אחת. גם כאן, כמו בחלק הראשון של המאמר ובכל כתביי וספריי, אשתדל לנהוג על-פי מצוות סוקרטס ולדון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, מה עוד שבשיח הציבורי רבים מהדוברים מדברים בקול אחד - קול הרב, קול הגורו השמאלני, מקהלת המעודדים של ביבי, קול המנהיג הערבי המתבדל, קול העיתון, כשאף אחד אינו מעז לצאת משורת המקהלה, אפילו לשיר קול שני.
|
|
|
|
|
בשנים מאז עולה מדי פעם השאלה האם נכון לאפשר תזרים תרומות לארץ  מגיעים לכאן מכובדים רבים לאסוף כספים לפריימריז של מפלגתם השאלה מהותית - ישראלים החיים בחול אינם מצביעים לבחירות בארץ ולא מדובר כאן אפילו על בחירות, כי אם על בחירות מקדימות!
|
|
|
|
|
לזכייתה של ישראל באירוויזיון יש, מסתבר, ערך מוסף: מעבר לשיר עצמו ולביצועו, יש בזכייה שלה משום העלאת קרנה בעיני העולם. אחרי שנים של פסיחה כמעט טוטאלית עליה מצד משתתפות האירוע המוסיקלי - היא סוף-סוף ממש נהנית מעדנה.
|
|
|
|
|
ההישג המרשים של נטע ברזילי באירוויזיון הוא לא רק הישג אומנותי. מדובר גם בהישג טכנולוגי, או יותר נכון אינטרנטי. השינוי הוא בעוצמה של השפעת הרשת על חיינו.
|
|
|
|
|
במאה השנים האחרונות היינו עדים למאבק איתנים בין תנועות שלום למחרחרי מלחמה, בין אידיאולוגיות יוניות, ניציות וניציות מתונות בעולם ובישראל. כשאני כותב "יונים" או "הם", אני מתכוון ל"חוגים ביונים" כי אני לא רוצה להכליל, ואני מתכוון לחוגים בקרב היונים או הימנים או החרדים. זה הוא מאמר, לא תזה לדוקטורט בה אני מצווה לציין למי אני מתכוון במדויק, מי אמר מה או מתי ולהביא אסמכתאות, אחרת המאמר היה הופך ארוך מדי ומאוד קשה לקריאה. אם כן, יונים או חוגים ביונים מנסים להוכיח שהם טלית שכולה תכלת, מוסריים, רוצים בשלום, אוהבים את השכנים (אבל לא מרגישים ב"בית" עם העם שלהם...), בשעה שהניצים ובכלל כל מי שלא חושב כמוהם, אפילו מקרב השמאל והיונים עצמם, הם סמל הרע, פשיסטים, נאצים, רוצחי ילדים ואפרטהייד.
|
|
|
|
|
