בשוך תרועת הפסטיבלים

פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין עם אירן והעברת השגרירות לירושלים קיבעו את דמותו של דונלד טראמפ כגדול הידידים של מדינת ישראל. בעיני ישראלים לא מעטים, ובראשם ביבי נתניהו כפי שאמר בטקס השגרירות, טראמפ הוא דמות היסטורית כי עשה מהלכים היסטוריים שקודמיו נמנעו מהם. מה שלא הודגש אצלנו שבעקבות שני האירועים הללו המציאות שנוצרה היא שארה"ב וישראל התייצבו בצד אחד ושאר העולם בצד שני של המתרס. בצד הזה בולטות במיוחד בעלות בריתה של ארה"ב באירופה, צרפת, גרמניה ובריטניה שהן גם ידידותיה של ישראל. בעוד בעניין ההכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות לא ידוע על מחלוקות בממשל האמריקני, בנושא האירני נודע על גישות אחרות מאלה של הנשיא. למשל, שר ההגנה ג'ון מאטיס, הצהיר בסנאט לפני כחודש כי אחרי שקרא שלוש פעמים את הסכם הגרעין על 140 העמודים שלו, הוא השתכנע כי ניתן להבטיח את מימושו. אלא שאצל טראמפ האינסטינקטים האישיים הם שקובעים את המדיניות גם אם זה כרוך בהחלטות וחזרה מהן בטווחי זמן קצרים. יש המעריכים כי החלטתו נבעה מאי התעמקות בסעיפי ההסכם הרבים או שרצה לקעקע עוד אחת מהחלטותיו המרכזיות של הנשיא אובמה שבחיסול מורשתו הוא אחוז דיבוק, ואפשר וכוונתו האמיתית היא בעצם למוטט באמצעות הסנקציות החדשות את משטר האייטולות בטהרן.

לפני מספר שבועות אמר טראמפ באחת מהופעותיו הרבות בפוקס ניוז - ערוץ הבית שלו - כי אינו מסתייג מכך שהאירופים ימשיכו להשקיע בתעשיות הכבדות של אירן אחרי שארה"ב תפרוש מההסכם. כלומר, הוא החליט על כך זמן רב לפני שהכריז בפומבי. אלא שהאירופים שהחליטו לתחזק את ההסכם ספק אם יצליחו לעמוד בפרץ לאורך זמן אם טראמפ יטיל סנקציות קשות על אירן, שעלולות לסחוף עמן את המערכת הכלכלית העולמית. חברות אמריקניות, דוגמת בואינג, וחברות אירופיות, דוגמת איירבוס או טוטאל בעסקי הנפט, יפסידו עסקות של מיליארדים. המרוויחה הגדולה אז עשוייה להיות סין שתבקש למלא את החלל ולהפוך לשותפה העסקית הראשית של אירן. אין כמובן לשכוח גם את רוסיה.

אירן האחרת

כאן אנו מגיעים לנקודת המפתח העלולה להתרחש כפועל יוצא מנסיגת האמריקנים מהסכם הגרעין: מהפך שלטוני באירן. בעינינו ובעיני הממשל האמריקני המשטר הנוכחי מייצג מדינת מייצאת טרור ואלימות ברחבי המזרח התיכון ומחוצה לו. למרות זאת, בעיני החוגים השמרנים וראשי משמרות המהפכה המשטר הזה הוא מתון מדי ומה שקרה עם הסכם הגרעין מוכיח להם זאת. במידה והסנקציות של טראמפ אומנם יכאיבו לאירנים, תיתכן, לצד אותה תקווה שההמונים יתמרדו להפיל את משטר האייטולות, גם האפשרות האחרת שהקיצונים יתפסו את השלטון ואז כללי המשחק ישתנו לגמרי. כפי שהוכיח נתניהו במצגת הקלסרים והתקליטורים, לאירנים יש את הידע הבסיסי כיצד מייצרים פצצת אטום. הם לא עשו זאת עד היום אבל בלא הסכם חתירתם לפצצה תהיה יותר מסבירה.

טראמפ לא דיבר על שימוש בכוח נגד אירן אם הסנקציות לא יועילו. אין זה אומר שאפשרות כזו לא נשקלת אצלו. אבל אצל טראמפ מה שנכון להיום יכול להשתנות מחר. על קוריאה הצפונית, למשל, איים במלחמת השמד אם תמשיך להיות סוררת. זה לא הפריע לו בתוך זמן קצר יחסית להחליף דיסקט ולהרבות במחמאות כלפי קים ג'ונג און לאחר שהוחלט על מפגש פסגה ביניהם שנולד יש מאין. זה מזכיר מאוד את קפיצתו הנחשונית של סאדאת כשהחליט לבוא לירושלים. אלא שבינתיים התעורר ספק לגבי קיום המפגש לאחר שבקוריאה הצפונית פרשו את התנהגות האמריקנים כמתריסה כלפיהם. הם מאשימם את ארה"ב בעריכת תמרונים צבאיים עם צבא הדרום, אגב, תמרונים שנתיים קבועים - ועל לחציה על הצפון להסכים מראש להתפרק מהארסנל הגרעיני שלה לפי הדגם של לוב בימיו של קדאפי. לא צריך להיות ספק כי זו אכן מטרתו של טראמפ. הפסגה מבחינתו נועדה לבצע עסקה בה הוא ישלם בדולרים כבדים תמורת חיסול הגרעין הצפוני. אולם אם הפסגה תתקיים ואם לא, סירובו של קים לעסקה זו תהווה כשלון מדיני מהדהד של טראמפ שעדיין לא חווה כנשיא.

המשמעויות הגלובאליות יהיו מיידיות. השותפות להסכם הגרעיני עם אירן יתחזקו בדעתם הקיימת כי טראמפ מתנהל ופועל בלא לכלכל דרכיו בתבונה. האירופים ירצו להציל את ההסכם בכל דרך כי להערכתם האלטרנטיבות הרבה יותר גרועות. האירנים מצדם יקשיחו עמדות. אם קוריאה הצפונית מחציפה פנים כלפי האמריקנים, גם הם יכולים. טראמפ האימפולסיבי יפעיל את אגרוף הסאנקציות והאיומים בכוח. או אז התסריטים המוצגים לעיל עלולים להיות אקטואליים.

ומה זה אומר מבחינתה של ישראל? נתניהו אמר בישיבת הממשלה האחרונה כי "אנחנו נחושים לבלום את התוקפנות האירנית נגדנו באיבה, גם אם הדבר יהיה כרוך במאבק. עדיף עכשיו מאשר אחר כך. אומות שלא היו מוכנות לפעול בזמן נגד תוקפנות רצחנית נגדן, שילמו אחר כך מחירים כבדים בהרבה. איננו רוצים בהסלמה, אבל אנחנו ערוכים לכל תרחיש". אכן, אמירה חד-משמעית ונחרצת. למערכת הביטחון הפתרונים כיצד היא מתיישבת עם הנתונים שהציג השבוע אלוף פיקוד העורף לגבי החוסר במיקלוט של למעלה מרבע מאוכלוסיית המדינה.

המשוכות בפני טראמפ

בזירה הרותחת הזו מדינת ישראל תימצא רק עם ארה"ב ותוכל להמשיך לסמוך על תמיכתה. אלא שיש נתון שאצלנו לא מרבים לדבר עליו ברבים ויש לקוות כי הוא נשקל במאזן השיקולים השונים המתייחסים למצבה האסטרטגי של ישראל: מצבו של טראמפ בזירה הפנימית האמריקנית. מלבד האי-שקט המאפיין את הבית הלבן הנוכחי המתבטא בחילופי אנשי ממשל בכירים תכופים ופרשיות אישיות מעברו שמזנבות אחריו, טראמפ ניצב בפני שתי משוכות חשובות שעתידות לקבוע את גורלו הפוליטי: חקירתו של רוברט מולר את מעורבות רוסיה בבחירות לנשיאות 2016 וחלקו של טראמפ או מי מאנשיו בפרשה זו אותה מגדיר טראמפ כציד מכשפות. המשוכה השנייה הן הבחירות לקונגרס בנובמבר הקרוב. כיום גם הסנאט וגם בית הנבחרים נשלטים על-ידי הרפובליקאים. טראמפ חושש שאם הדמוקרטים ינצחו בבחירות אלה יגבר הסיכוי שהם יפעלו להביא להדחתו. מסקנות והמלצות של מולר נגדו ורוב דמוקרטי בקונגרס הם הבסיס לחששותיו הגוברים של טראמפ.

כמובן שאם שני האירועים יקרו במשולב יהיה צורך לטרוף מחדש את כל הקלפים שעל השולחן למעט קלף אחד שכנראה יהיה ודאי גם אז: המשך האיום האירני על מדינת ישראל. אירן הקונבנציונלית של היום היא כבר בעיה מאוד רצינית עמה משכילה ישראל להתמודד. אירן גרעינית תהיה סיפור אחר לגמרי. זהו אחד מאותם מקרים בזירה הבינלאומית שיש לו רק הגדרה אחת: משחק סכום אפס. טוב היה אם במשחק זה היו שותפים שחקנים נוספים אבל בכל מקרה, עם טראמפ או נשיא אחר ארה"ב תצטרך להיות השחקן המרכזי.