שטיין פוץ

ביום רביעי, ט בסיוון תשע"ח 23.5.18 תקיים המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל יום פתוח להתנסות במלאכות היסטוריות במתחם בית הספר מקווה ישראל.

זהו יום בו יוכל הציבור הרחב להיחשף לטכנולוגיות בנייה מסורתיות בדרך חווייתית של התנסות מעשית במגוון רחב של סדנאות: נפחות, סיתות אבן, בנייה בבוץ ובקש, ויטראז'ים, ציורי קיר, טיח, נגרות עץ ותיעוד. כמו-כן זוהי הזדמנות לציבור להגביר את המודעות להליכי השימור ודרכי השימור בהצלת מבנים ואתרים היסטוריים בישראל.

השנה, יעמוד היום בסימן 70 שנים לכינון קשרי תרבות וסחר בין ישראל לצרפת. היום הפתוח הוא חלק מפרויקט מסע בין אתר לטירה במסגרתו נשלחים צעירים להתנסות במלאכות שימור בטירות ברחבי צרפת כחלק מקשרי הידידות בין המדינות.

נפחות:

אפולו זה שמו של המומחה לנפחות שילמד מהי נפחות וידגים עבודת נפחות בנפחייה ההיסטורית שפעלה במקווה ישראל ובציוד המקורי התנור והסדן.

נפחות היא פעולה של חישול מתכת, במיוחד ברזל ופלדה. העבודה בחומר נעשית בטמפרטורות גבוהות בחום אדום או לבן hot forging, אך לא רק חלק ניכר מעבודת הנפח. בארץ נותרו עדויות לאושר עבודות הנפחות שעיטרו את הבנייה במאות ה-19 ובראשית המאה העשרים. חלק מהמוצרים יובאו מאירופה אך גם נעשו כאן בארץ מעקות של חדרי מדרגות ומרפסות, פרזולים לדלתות וחלונות, עיטורים על מצבות ועוד. קיים הבדל ניכר בין נפחות אומן (עבודה שכמעט לא עושים כיום) לבין נפחות מתועשת. בהליכי שימור ושיחזור נדרשים לאומנים כמו אפולו שיודעים לטפל בשרידים ישנים או לשחזרם.

אחת הדוגמאות הנהדרות הן עבודות ההצלה והשחזור שנעשו לשער בית המלאכה ההיסטורי בשעריי תורה בנוה צדק עי אפולו במימון המועצה לשימור אתרים

טיח סדנא של פרסקו:

הטיח הינו מערכת של שלוש שכבות, בד"כ: א. הרבצה: השכבה המחברת בין "שלד" הקיר ושכבת הטיח. שכבה זו צריכה להתאים לחומרי השלד. ב. מיישרת: בעזרת מקבלים את צורת פני הקיר, בד"כ השכבה העבה. ג. שליכט: שכבת הגמר. לשכבה זו תפקידים רבים לתפקוד מערכת הקיר בנוסף לחשיבות האסתטית הניכרת לכל. הטיח מיוצר מאגרגטים וחומר מקשר. החומר המקשר המקובל היום ברוב הבנייה הוא צמנטי.

החומר המקשר בעבר היה על בסיס סיד חי (תערובת חמה), סיד בור ו/או סיד הידראולי, והתוצאה היא טיח המאופיין בגמישות, אטימות ונשימתיות. מאפיינים אלו הופכים את הטייחים מבוססי הסיד לחומרים המתאימים לשימור ושיחזור, בעלי חשיבות בבנייה מסורתית ובעלי תוצאה ייחודית ואיכותית בבנייה חדשה. גמר הטיח תלוי ומושפע מאוד מהרכבו ומטכניקת יישומו, כמו למשל: הידוק במגוון טכניקות וכלים, צבע וציורי קיר (פרסקו/רטוב או סקו/יבש), משיכת קרניזים, עיבוד פני הטיח לאחר תחילת השפרתו בסיתות, בשיוף ובשטיפה.

טכניקות גמר אלו יצרו מגוון רחב של סגנונות המאופיינים בצבע, טקסטורה וצורה ויצרו שפה אדריכלית ותרבותית עשירה, המאפיינת אזורים, תקופות ועמים שונים בעולם. בחירת חומרי השכבה הראשונה של הטיח תלוי בחומר ממנו בנוי שלד הקיר.

סדנת טייחים

ביום הפתוח תציג חברת ארכו מספר טכנולוגיות טיוח בהם ואש פוץ שטיין פוץ וואצ פוץ. מקור השם הוא גרמני - שטיין=אבן, פוץ=טיח. המושג "שטיין פוץ" משמש עד היום לתיאור של גמר טיח המסותת בכלים לעיבוד אבן. על-אף שטכנולוגיה זו הייתה מאוד מקובלת בתל אביב של אמצע המאה ה-20. מאז, חדלו לבצע סוג גמר זה והתערובות ששימשו את הבנאים בתקופה ההיא ושיטות עיבוד הטיח לא עברו מדור לדור ולא נמצא להם תיעוד טכני.

סיתות

את סדנת הסיתות יוביל עדי לבנה מהמחלקה לשימור פיזי של המועצה לשימור. הכנת האבן לקראת הרכבתה במבנה כוללת פעולות עיבוד, המתחלקות לשלושה שלבים: חציבה מהסלע, סיתות לצורה ועבודות גמר. טכנולוגיות העיבוד משתמשות במגוון כלי סיתות. האבנים הרכות (כמו הנארי) ידרשו מעט כלים על-מנת ליישרם לרמה של אבן לבנייה, ואילו לסיתות אבנים קשות יידרש מגוון כלים רחב יותר.

ציורי קיר שי פרקש

ציורי קיר ותקרות היוו חלק בלתי נפרד מהבניה של מבנים פרטיים וציבוריים בארץ החל משלהי המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. אלה כוסו בשכבות צבע או טיח בהתאם להשתנות האופנה . שי פרקש היה חלוץ בתחום הביא את הידע וחשף את התופעה וכיום המשמר המוביל בתחום בארץ . קיימום מספר מהלכים בהליך השימור: חשיפה של ציורי קיר, שימור הציורים או שחזורם במידה ולא שרדו באופן המאפשר את שימורם. ויש גם עבודות מורכבות כמו ניסור ותלישה של ציורי קיר ותקרה, והחזרתם לקירות חדשים בסיום תהליך שימור.