בשנת 1995, בתוך שבוע אחד, שדד מייקל בן ה-15 – אחיינה של דניאל אלן מאוניברסיטת הרווארד – ארבעה בני אדם באיומי נשק בדרום לוס אנג'לס, ונפצע בצווארו כאשר אחד הקורבנות נאבק והצליח להפנות נגדו את נשקו. אלו היו מעשים נוראים ומבישים, כותבת אלן בוושינגטון פוסט.

המעשים הפתיעו לחלוטין את המשפחה. למייקל לא היה עבר פלילי ולא הייתה לו היסטוריה של אלימות. שנתיים קודם לכן הוא נשלח לתקופת מבחן לאחר שגנב מכשיר רדיו מביתה של שכנה; אמו היא זו שהביאה אותו למשטרה. בתקופת המבחן הוא החל להתרועע עם חברי כנופיות – והשלכותיה של יחסים אלו התבררו באותו שבוע של פשעים. אבל אחרי שנעצר, ביקש מאמו שלא תשחרר אותו בערבות כדי שלא יחזור לרחובות ויסתבך עוד יותר.

כיצד צריך לטפל בנער כמו מייקל? אלן אומרת שהיא יודעת כיצד לא – בכלא. כאשר שוקלים את התגובה על פשע, המטרות הן להגיב למעשה פסול, להבטיח צדק לקורבנות ולחברה, לשקם את העבריין ולהפוך אותו לאדם מועיל. רובנו חושבים שמאסר הוא הדרך היחידה להגיב; בארה"ב הוא מהווה 70% מהעונשים הפליליים. אבל עולם המתנהל ללא הסתמכות על בתי כלא איננו אוטופיה אלא רק עניין של רצון, טוענת אלן.

בגרמניה המאסר הוא רק 6% מהעונשים, ובהולנד – 10%. שתי המדינות מתבססות בעיקר על קנסות המביאים בחשבון את יכולתו הכספית של העבריין, ועל ענישה חברתית כמו למשל עבודות שירות. לעיתים יש שילוב של שני האמצעים: העבריין נשלח לעבודות בפיקוח ושכרו משמש לתשלום פיצוי לקורבנות ולקהילה. מערכת הענישה בנויה סביב עקרונות השיקום וההחזרה לחברה. הרעיון הוא, שצריך להשתמש במערכת כדי לחזק את הקשר החיובי בין העבריין לבין המשפחה והקהילה, לא לפגוע באותו קשר.

מייקל נאסר מיד לאחר שקליפורניה העבירה את החוק ולפיו עבירה שלישית תגרור עונש מירבי, ונשלח ל-152 חודשי מאסר. הוא ריצה 11 שנים, ובחלק האחרון של מאסרו השתתף במלחמה בדליקות הענק שהשתוללו במדינה. בגיל 29, אחרי שלוש שנים של מאבק שלא לחזור למעגל הפשיעה, הוא נרצח בידי מאהב שפגש בכלא.

שתי הצעות לרפורמות במערכת הענישה מצויות כיום בדיון בקונגרס. בסתיו שעבר הציעו הסנאטורים צ'רלס גרסלי וריצ'רד דורבין לבטל את עונשי המינימום, להקל בעונשים על עבירות קלות ובלתי אלימות, וכך לאפשר לרשויות האכיפה להתמקד בעבירות החמורות. החודש הציעו הסנאטורים ג'ון קורבין ושלדון ווייטהאוס, יחד עם חברי הקונגרס דגלאס קולינס וחכים ג'פריס, תוכנית שיקום לכל האסירים בבתי הכלא הפדרליים, יותר גישה לתוכניות חינוך והרחבת הטיפול הנפשי. החוק כולל גם העברה למעצרי בית בחלק האחרון של המאסר.

לדעת אלן, הצעות החוק הללו אינן מתחרות זו בזו; אם המטרה היא להפחית את המספר העצום של אסירים בארה"ב, יש להציע חלופות. המחוקקים נוטים לשכוח, ששלושה רבעים מעבודתם הוא לזכות בליבותיהם ובמוחותיהם של המצביעים. כדי לזכות בתמיכה רחבה ומתמשכת ברפורמה ממשית בתחום הענישה, יש להראות שהשיקום עובד. הצעת החוק הוותיקה יותר מציעה חלופות למאסר; ההצעה החדשה יותר היא חלק חיוני בהכשרת הקרקע למציאות חדשה שכזאת.