|
|
נתנה תוקף [צילום: יוסי זליגר/פלאש 90]
|
|
|
|
|
חגי ישראל הם מאז וחגי ישראל הם מהיום. חגי ישראל חצובים באבן. חגי ישראל נעים כנהר. הגדה של פסח סידרוה חכמי המשנה, אחרי שאמרו אותה לפניהם דורות הרבה. והגדה של פסח אומרים בה בכל דור מה שהדור מחדש וקורא אל תוכה.
אמרו נתנה תוקף בימים נוראים בחשכת ימי הביניים בניגון אחד. ואמרו נתנה תוקף בימינו בניגון אחר ששינה את תפילות ישראל בישראל. יום הכיפורים של היום אינו יום הכיפורים שהיה. אין בו שום שינוי כלל וכולו שינוי הרה משמעויות מתחדשות. וכך גם חנוכה שהאירו נרותיה בספי חלונות מעל סמטאות מתפתלות בין חומות, והאירו אותן עכשיו מעל גבי מגדלי מים מהם הרוו עיר תוססת שאין בה צללים. וכן שבועות.
מאז ומקדם ביכורים. וחישבו חכמים ועשו אותו חג מתן תורה. ובאו החולמים והתקינו בו תיקוני חצות ופתחו עמו סדקים בשמים והחדירו דרכם תפילות ופיוטים ועיונים בתורה המונחת על דוכן מי שנתן אותה לעולם, וגידרו אותו ממאכלי בשר ללמדך כי חלב ודבש תחת לשונו של כל תינוק הפוצח באלף בית ובכלל על לשון כל מי שלומד ומתענג על תלמודו. עד שבאו חוגגים עטורי זרים ונושאי טנאים עמוסי פרי העץ והאדמה ועשו את החג לחג של מחולות בדשאים ושל שירים מעל גבי עגלות נהוגות בטרקטורים בשבילים בין השדות. הכל כמקדם. הכל כמעכשיו.
אכל גם עכשיו אינו עומד. גם עכשיו נע. גם עכשיו שבועות המוסיף להיות מה שהיה תמיד, שוב אינו שבועות שהיה אי-פעם. בלילה הזה של שבועות, לומדים באלפי שיעורים תורה, עד חצות, מחצות, עד עלות השחר, והתורה האחת שלומדים אותה באלפי שיעורים מתפוצצת לרסיסים זוהרים ואורות שמעלים בלילה נוצצים בכל רסיס ורסיס באור שאינו דומה לשום אור אלא לאורו שלו, וכל האורות כולם עושים את אישה של תורה ללהבה הלוהבת באלפי גוונים. זה לא היה מעולם. החג לא הלך אל מה שהוא הולך היום בשנים הארוכות שהוא כבר הולך. לומדים לדעת. לומדים להתרפק. לומדים לשאול. לומדים להשיב. לומדים ללכת. לומדים לעמוד ולשאול לאן. לומדים לשמור. לומדים להישמר. לומדים לחדש. לומדים לשמר. לומדים כדי להתחבר למה שלומדים אחרים, ולהניח לאחרים להתחבר למה שלומדים במקום אליו לא יבואו מאליהם להתחבר.
כל המילים נשואות הפנים כגון זהות, כגון מסורת, כגון הלכה, כגון הגדה, כגון מצוות עשה, כגון תשובה, כגון דתיים, כגון חילונים, כגון יראת שמים, כגון יראת חטא, כולן מתערבבות ומשלימות עצמן למילה שטרם יודעים איך להגות אותה בארץ הזאת הממציאה את עצמה בליל שבועות מחדש באופן שמתמיה גם אותה. החג הזה מן התורה נשאר מן התורה ונהיה מן הצוותא הנהדרת של ישראל החוברים לילה אחד יחדיו סביב לאידאה הנאצלת של לימוד מאותה תורה את כל התורות כולן, כולם. ועוד המעיין יפכה.
חג שמח!
