יצחק רבין ז"ל בהיותו ראש ממשלה, יזם, תכנן ויישם את רצועת הביטחון בלבנון ונכשל. יצחק רבין ז"ל בהיותו ראש ממשלה, יזם את מניעת העברת שגרירות ארה"ב מת"א לירושלים ונכשל. יצחק רבין ז"ל בהיותו ראש ממשלה, יזם וניהל מו"מ עם מחבלים, ונכשל. רבין ז"ל נכשל בהבאת הנווט רון ארד הביתה ונכשל בעסקת ג'יבריל.
התנפצה המורשת המדינית ביטחונית של רה"מ יצחק רבין ז"ל. הוא מזמן כבר לא "מר ביטחון".
התוצאות מכל אלה היו הרסניות ואסטרטגיות למדינת ישראל ובטח למפלגתו, מפלגת העבודה. בכל השנים הללו, ח"כ
איתן כבל, היה שותף מלא לכישלונות אלה ורק עכשיו הוא נזכר להודות בהם.
זה ודאי מאוחר מדי. ח"כ כבל, בטעותו, מכנה את אותן הכישלונות "התפכחות", רחמנא לצלן. תודות למאמרו ב
הארץ, בו הוא מודה בכישלון מפלגתו,
דהיינו מודה בכישלון המורשת הביטחונית של רה"מ רבין ז"ל, הרי שהוא בצדק רב נותן גושפנקא מלאה של תמיכה במדיניות הליכוד לאורך השנים, וזה ראוי. אלא שבכך גם סותר ח"כ כבל את עצמו. ח"כ כבל הלך לאיבוד ועדיין ממשיך להיכשל ולא להתפכח, באומרו "ההנהגה בישראל שבויה בקונספציות מדיניות כושלות וכתוצאה מכך גם אוחזת באסטרטגיה צבאית שגויה" (הארץ 25/5/18).
בימים אלה ממש, בחודש זה, מבלי משים לב, אנחנו מציינים כמה עובדות היסטוריות, כולן סותרות לחלוטין את המורשת האסטרטגית המדינית הביטחונית של רה"מ יצחק רבין ז"ל.
העובדות קובעות, באופן יצוק בסלע, את כישלונותיה הקשים
והנזקים הלאומיים של מורשת זו, שנגרמו לישראל, שגם להן ח"כ כבל היה שותף מלא.
היות שהרשימה ארוכה (מאמר נוסף), אסתפק רק בהבאת שלוש דוגמאות
הקשורות במיוחד לחודש זה, חודש מאי.
מחד-גיסא, כבר ברישא יאמר כי גם אם נכשל קולוסלית במדיניותו, רה"מ רבין ז"ל, אין שום סיבה שמצדיקה רצח נתעב ובזוי. ומאידך-גיסא יאמר שאין זה ראוי לרקוד על הדם ריקוד פוליטי "מתפכח". הדיון הוא עובדתי ענייני ממוקד שאותו ח"כ כבל ושכמותו במפלגתו, עדיין מתקשים להודות בכישלונותיהם המוגשים לציבור "במגשונים" למיניהם, וממשיכים בדרך הכישלון, הפעם בסגנון של גול עצמי, "רק לא ביבי".
רצועת הביטחון בלבנון וייסוד החיזבאללה
יום ה-24 למאי, הוא יום היציאה מרצועת הביטחון שבלבנון. זו אותה הרצועה שאמורה הייתה להגן על יישובי צפון המדינה. אלא שמדיניות ביטחונית
כושלת זו היא שגררה את תושבי ישראל כולה לדמורליזציה, למלחמת התשה, שמדי שנה נהרגו בה כ-50 מטובי בנינו החיילים, ולביצה טובענית של מלחמה, שנמשכה 18 שנה. השהייה הזו בלבנון היא שהקימה את החיזבאללה שם.
את אותה רצועת ביטחון בלבנון הגה, תכנן ויישם יצחק רבין ז"ל. האם זו הצלחה? האומנם "מר ביטחון"? מיתוס מנופץ. הנזק של קורבנות חיילנו והקמת החיזבאללה הוא נזק אסטרטגי
שמתמשך גם היום. יתרה מזאת, בעת הקמת רצועת הביטחון, מי שהיה אז ראש אמ"ן במטכ"ל, אלוף
אהוד ברק, הזהיר מהקמתה,
הזהיר את רה"מ רבין ז"ל. רבין ז"ל לא נענע לאזהרה. התיקון החלקי לכישלון המדיני ביטחוני האסטרטגי של רבין ז"ל,
שנעשה ביציאה מלבנון, התבצע 18 שנה לאחר מכן, בהיות
רא"ל (מיל) אהוד ברק רה"מ.
העברת שגרירות ארה"ב לירושלים
ביום ה-14 למאי 2018 הועברה שגרירות ארה"ב מת"א לבירה בירושלים. אירוע בינלאומי בעל משמעות היסטורית.
זהו תאריך היסטורי. העברה נעשתה על-פי החוק האמריקני אשר חוקק
עוד ביום ה-24.10.1995 בשמו המיוחד "Jerusalem Embassy Act of 1995". החוק זכה לרוב גדול בשני בתי הקונגרס של ארצות הברית: בבית הנבחרים תמכו 347 לעומת 37, ובסנאט תמכו 93 לעומת 5 סנטורים. אין רוב כזה בשני הבתים, בשום נושא בשום עניין, זה עשרות רבות של שנים.
בחוק נאמר כי יש להכיר בירושלים כבירת מדינת ישראל, ושגרירות ארה"ב בישראל תועבר לירושלים לא יאוחר מסוף מאי 99. אלא שרה"מ דאז, יצחק רבין ז"ל, בשהייתו בוושינגטון דרש למנוע את מעבר השגרירות עד שייחתם הסכם שלום בין ישראל לפלשתינים,
דהיינו אותו הסכם אוסלו. בהתאם לדרישת
רה"מ רבין ז"ל, הוסף לחוק האפשרות שתינתן לנשיא ארה"ב למנוע את ביצוע מעבר השגרירות בחצי שנה, כל חצי שנה. נשיאי ארצות הברית מאז, כדרישת רבין ז"ל, מימשו את מניעת מעבר השגרירות לירושלים. אז היכן השלום עם הפלשתינים? בהסכם אוסלו?
האם הוא נמצא באוטובוסים מתפוצצים? האם השלום הווירטואלי נמצא בפרס נובל לשלום שקיבל? ומיהו הפרטנר הפלשתיני לשלום? והכי חשוב, היכן שגרירות ארה"ב היום, אותה מנע רבין ז"ל שתעבור לירושלים? כל התשובות מעידות על התנפצות האסטרטגיה המדינית ביטחונית של יצחק רבין ז"ל. כישלון
היסטורי אסטרטגי מהדהד.
הנווט רון ארד ויסוד החמאס
עוד אירוע חשוב היה החודש. בתאריך 5 למאי, היה יום הולדתו ה-60 של הנווט רון ארד שנעלם בלבנון. עו"ד
אמנון זכרוני ז"ל, ייצג את רה"מ רבין ז"ל בשיחות מדיניות ושחרור שבויים, ולדברי עו"ד זכרוני ז"ל, הוא הגיע ליכולת שחרור רון ארד. אלא שלדברי עו"ד זכרוני ז"ל, בראיון שנערך לו חודשים לפני פטירתו, עניין השחרור (ציטוט מדויק) "טורפד על-ידי רבין עצמו" (חדשות הוד השרון, גיליון 1174 20.2017 עמוד 7). גם כאן נרשמה התנפצות המורשת מדינית ביטחונית של רה"מ יצחק רבין ז"ל. כישלון.
בהקשר הזה ראוי לציין את הסכם "אחמד ג'יבריל" שיזם רבין ז"ל, שהביא תוצאה רעה שנבעה ממדינות ביטחונית כושלת. עסקה בה שוחררו 1,150 מחבלים. מספר שיא! בהם
שוחרר קוזו אוקמוטו ממבצעי הטבח בנתב"ג שנדון לשלושה מאסרי עולם. שוחרר גם דאוד טורקי, ראש רשת הריגול והחבלה היהודית ערבית שכללה גם את אודי אדיב (פעיל שמאל). שוחרר ג'יבריל רג'וב שנידון בשנת 1970 למאסר עולם על זריקת רימון לעבר משאית של צה"ל. שוחרר חאלד אבו עוסבה, אחד משני המחבלים שביצעו את פיגוע כביש החוף שנותר בחיים. שוחרר
אחמד יאסין, שנידון בשנת 83 ל-13 שנות מאסר. לאחר שחרורו הקים אחמד יאסין את ארגון החמאס. כלומר, האסטרטגיה המדינית ביטחונית של רבין ז"ל, מבין תוצאותיה הכושלות היו גם הקמת ארגון הטרור חיזבאללה (ברצועת הביטחון בלבנון) וגם
הקמת ארגון הטרור חמאס בעיקר בעזה (עסקת ג'יבריל). אלו הם נזקים אסטרטגיים חמורים,
ארוכי טווח.
ח"כ כבל כשותף לכישלונות
הללו, בנוסף טורח להזכיר את דוד בן-גוריון בדבריו. הוא משתמש
בו לא כמטריה נוחה לחסות בצילה, אלא להתחבא מאחוריה. ראוי להזכיר שבן גוריון במשפט חברים, גורש ממפלגת העבודה של אז, בהאשמה שהוא פשיסט. בן-גוריון מעולם לא חזר למפלגה זו גם אחרי האיחוד עם רפ"י.
ח"כ איתן כבל, למרות שמציין כישלונות, הוא מתחמק מלומר שהוא חלק מהן, שתמך בהם ושותף להם.
חשוב להבהיר, ח"כ כבל בעת הזו טוען שהוא עכשיו "מבין" מדוע לא מצביעים ליו"ר השונים של מפלגת העבודה, לפרס, לפואד, ל
עמיר פרץ, לאברום בורג, למצנע, ל
שלי יחימוביץ, לבוזי לגבאי. וגם עכשיו ח"כ כבל, על-פי ראיון טלוויזיוני אצל זוארץ בערוץ 20, מיום 24.5.18, חושב שהגיע זמנו להיות יו"ר העבודה, למרות שלא הפנים את התנפצותה וכישלונה האסטרטגי של המורשת המדינית ביטחונית של רה"מ יצחק רבין ז"ל לה הוא שותף מלא ואיננו מציג אלטרנטיבה אלא מציג תמיכה בליכוד, שמתפרש היטב מדבריו כעניין ראוי.
