דבר לא פגם בשמחתנו, עת חגגנו את יום ירושלים השנה ומיד אחריו את העברת שגרירות ארה״ב לירושלים הבירה.

אחרי ארה״ב התחיל זרם של מעבר שגרירויות אחרות, זרזוף, טפטוף ועוד מעט יהיה זה זרם של ממש, ואת הנעשה אי-אפשר לשנות, שכן העולם התעורר לזכר צליל ישן נושן, שנשמע מוכר ואהוב, וכבר לא יסכים להפרד ממנו, עכשיו כשמצא הוא אותו, האהוב האובד מזה זמן.

אחד המאמרים המעניינים ביותר שפורסם בהרחבה הוא פרי ידה של ד״ר מירי (מרים) אדלסון, ישראלית הנשואה לאמריקני-יהודי המדורג בין שתי העשיריות הפותחות של עשירי העולם.

בניגוד לעשירים ביותר, שבד״כ מעסיקים עוזרים רבים שידם גם בכתיבה, דוקא את מאמרה זה סביר להניח שהיא כתבה לבד. היא ישבה עם בעלה עת הנשיא טראמפ הושבע לנשיאות, והנה פלא, לא עברה אותה השנה (2017), והנשיא הכריז בשישה בדצמבר קבל עולם ומלואו שירושלים - בירת ישראל היא (איזו חוצפה, איזו תעוזה!). חצי שנה נוספת, והשגרירות עוברת אחר כבוד מהשפלה להרי ירושלים, וממרום וקדושת המקום וגודל היום, כמובן שהיא ובעלה ישבו שם בין המוזמנים-חוגגים.

נסים של ממש

האדרנלין זרם, המשמעות הכתה בכל הכוח, וגודל השעה לא הרפה, לא נתן לה מנוח. ״רוחי מרוממת מאושר היום - כישראלית, כאמריקנית, וכאדם השואף לראות עולם טוב יותר. אני חשה בת מזל על היותי עדה למנהיגות האמיצה שהמפגין הנשיא טראמפ״, כך היא כתבה והוסיפה, ״תודה לך, אדוני הנשיא, עשית את הדבר הנכון. חוללת ניסים של ממש״.

לכאורה לא היה צורך באותו מכתב. כשהאדילסונים מתקשרים, אפילו הנשיא טראמפ הידוע ברבים (לטובה ולשמצה), מועיל לענות. כך שהיא הייתה יכולה להסתפק במילה ״תודה״, ואולי בעוד אחת ״שלום״! שתיהן תוספת מעניינת לארסנל בו יכול הנשיא להשתמש.

אך גודל השעה הכתיב שהתודה לא תהיה פרטית, שיש לשתף את כל מי שאפשר, שידע הנשיא שאנו תומכים ומוקירי תודה - אלפים, עשרות אלפים, מאות אלפים (ישראלים ויהודים, בישראל ובניכר) ואפילו עשרות מיליונים (אמריקנים אבנגליסטים). כמובן שעזרה העובדה שבבעלות האדלסונים שני עיתונים, העיתון המוביל בישראל ועיתון בואגס, כמו גם שיש קסם מיוחד כשהכותבת חולשת על עשרות ומאות מיליונים שבעלה והיא מחלקים מדי שנה. המאמר הופיע באתר עיתון אחר, כולם מיהרו להתגנדר-להתפאר בו, ואכן היה על מה להיות גאים: סוף כל סוף, הכרה מעשית בירושלים הבירה, מעבר לדיבורים, להבטחות ולהמתנה עד בוש.

מי ביננו שהבין את גודל השעה, היה ברקיע השביעי גם כן, והמאמר חיזק את רוחו כמו רוח גבית המאיצה את זמן ההגעה למחוז היעד.

בעלי הדעה

אלו ביננו המתוסכלים, שכן תהליך השלום תקוע מזה כמה עשורים, דברי אשת אדלסון דמו לצריבה נוספת בבשר החי, והם יצאו מיד במתקפה - ״קול שופרם של נתניהו המסרב לעזוב את כסאו וטראמפ חסר המעצורים. הכל נקנה בכסף. הם מלעיטים את ישראל בשטויות בחינמון עבורו הם משלמים. שוחד בחירות. שררה ושלטון באותה מיטה״.

כמו אדלסון ואשתו, ישנם עשירים רבים (ובהם גם מילארדרים, אך לא באותו סדר הגודל של אדלסון עצמו) המאמינים באמונה שלמה בדרך אחרת. ישראל וירושלים יקרות להן עד מאד, ונתניהו וטראמפ שנואים עד מאד, אולי יותר מיהדותם של בעלי הדעה וקשרם לישראל. וכך, מעוורת אותם השנאה וגודל היום נשכח, או מתמזער עד לבלי הכר.

גם אלו וגם אלו עושים טוב, כל אחד בדרכו הוא. ראו, לדוגמה, את חיים סבן. סבן הישראלי החי בלוס אנג׳לס הוא אחד התורמים הגדולים של המפלגה הדמוקרטית ושל הילרי קלינטון. הוא גם אחד התורמים הגדולים ביותר לידידי צה״ל, כך שודאי יש לו פינה חמה בלב השמורה בלעדית למדינת מכורתו.

כמו אדלסון כך גם הוא, תורם מיליונים פה, עשרות מיליונים שם. אך בניגוד לאדלסון, סבן נראה ונשמע ישראלי, חספוס וצבע עור ומראה כללי שלא ניתן להתבלבל בו. האם הוא היה בין המוזמנים לפתיחת השגרירות? האם הוא חגג בירושלים הבירה את שבעים שנותיה של מדינת ישראל המודרנית? לאדלסון ולאשתו מטוסים המאפשרים להם לטוס מקצה העולם לקצהו. גם לסבן לא חסר. לא הייתה זו בעיה תחבורתית.

יום נהדר

כמו אדלסון, כך גם סבן - מבודד מההמונים, מוגן על-ידי חומות-חומות בצורות של ״שומרי הסף״. מעטים בלבד זכאים לעבור בשערים אלו, אך כנראה שימעה של אותה פעולה של הנשיא האמריקני הגיעה בכל זאת לאוזנו של סבן. אולי הייתה זו הילרי קלינטון שהתקשרה להתלונן, אולי היה זה בעלה הנשיא שהתקשר להביע תדהמה. אולי היה זה שגריר ישראל בארה״ב או הקונסול הכללי בלוס אנג׳לס שהזדרזו להזמינו לישראל - יהיה אורח הנשיא הישראלי, שניהם קורצו מאותו מקור של ישראליות? ואולי היה זה השגריר פרידמן שיודע שמעבר השגרירות הוא דבר שהן דמוקרטים והן רפובליקנים הבטיחו אך לא קיימו, וכך אם מזמינים את אדלסון האמריקני ואשתו הישראלית, מן הראוי גם להזמין את סבן הישראלי ואשתו האמריקנית? ישבו להם רפובליקנים ודמוקרטים ״שבת אחים גם יחד״. אין ספק שמישהו מכל אלו, או מבין כל האחרים המשחרים לפתחו, ודאי לחש-סיפר-צעק-אמר ש״טראמפ המשוגע מעביר את השגרירות, וצריך להראות נוכחות״!

לא בעית תחבורה, גם לא היה זה המקרה שסבן פשוט ״לא ידע״, שלא גונבה השמועה לאוזניו. אומנם עיתונים אין לסבן שנים, אך פורום אליו נוהרים משפיעי עולם כמו גם הרשת בספרדית בהא הידיעה בארה״ב כן באמתחתו. האם חגגו שם את היום הנהדר הזה? הלא ההיספנים, יוצאי דרום ומרכז אמריקה, ובהם עשרות מיליונים בלתי חוקיים וכל אותם הילדים שהגיעו עם הוריהם (אותם אנו מכנים בחיבה כה רבה ״החולמים״), הם כולם לקוחותיו, צופיו הנאמנים, ומרביתם הגדול מאמין באמונה שלמה בספר הספרים הנצחי.

היכן פניתו המוצלמת אליהם? מדוע לא שודר ״דבר הבעלים״ פעם אחר פעם אחר פעם משך כל אותו יום, וכל הימים אחריו? קהל אוהד ואסיר תודה כמו הקהל שלו הרי קשה למצוא, והם כולם שלו - הם המייצרים את כל המילארדים שבאמתחתו...

כאן, בעיר המלאכים, היינו אחוזי תזזית, עד כמה נהדר היום שזכינו לחוות בחיינו, ועוד נזכה לספר עליו לדורות הבאים. העולם מתחיל להתעורר, והוא מתעוות, מתנגד, מסרב, אך את הנעשה אין להשיב. ירושלים - אותה בירה נצחית למעלה משלושת אלפי שנים - היא, היא ולא אחרת, בירת ישראל.