הנבחר ואפסו עוד

ברי לכל בר דעת כי שוטרי משטרת ישראל אינם אפסים. ברי לכל בר דעת כי אנשים בכלל אינם אפסים. ברי לכל בר דעת כי איש ציבור המשתלח בקבוצת אנשים העושים בצרכי ציבור ורואה בהם אפסים, כי לא נגמל מיוהרה העולה עד לקדקודם של בני תשחורת מוכשרים ומציפה את דעתם. הוא לא עולב בשוטרי ישראל. הוא אפילו לא מתכוון לכך. הוא בא למצב עצמו, כשלוח ציבור שלהם, בעמדה נוחה לפני הקלפי בה הוא מצפה כי שוב יתנו בו אמונם.

הוא יכול להתנצל, כי כך דורשת התקינות המינימלית, וללוות התנצלותו הנכנעת כביכול בהוספה כי מעתה, לאחר שהצטער על זוטות, ראוי לדון בעניין כשלעצמו. לא המשטרה על ליקוייה. זה לא העניין. אילו זה היה העניין, לא היה אומר עליהם כי הם אפסים. העניין כשלעצמו הוא הבוחרים שלו. הבוחרים שלא אהבו משום מה עוול, כביכול, שגרמה להם האכיפה המשטרית. הבוחרים שרואים בו שלוחם הסקטוריאלי והמצפים ממנו כמחוקק בישראל להכיר את פניהם לפני שהוא מכיר פני כל אדם אחר. על הבוחרים האלה אין לבוא בטענה בנדון. לא הם בלבד רואים את חברי הכנסת כלוביסטים של עניינם. לא הם בלבד טוענים לזכות להיות בקדמת הדאגה של המדינה על מוסדותיה. לא הם בלבד רואים באוכפי החוק גורמים מוטים מלכתחילה, שבחרו לקפח אותם בדיעבד. לא נעים, אבל חזון נפרץ למדי.

אבל נבחר ציבור, בעת הזאת, בה טיבה של המדינה הזאת על קטביה וקדקודיה תובעת מן המשטרה מטלות שאין משטרה אחרת בעולם נתבעת להם, אינו מותר בציוץ יהיר מסדנת המשתלחים. ככל משטרה בעולם, שוטרינו נקראים לאכוף את החוקים האזרחיים המצויים, איתור ומעצר גנבים ופורצים, ורמאים ומועלים, שמירה על תקינות התנועה, על שלום הציבור בערים היודעות מחאות, עצרות, אצטדיוני המונים, ועוד ועוד כהנה, כמו כל משטרה בכל ארץ מצויה. אך על אלה, בעת הזאת, במדינה הזאת, המשטרה ממונה על ענייני ביטחון לאומיים שאין להם שיעור והפוגה. הם פועלים במדינה מקוטבת ומכותתת, בארץ של מתחים שאינם מרפים. הם מעומתים עם מציאות בה נחקרים ראשי עם ומצווים ברגישות שאי-אפשר בכלל לעמוד בה ללא מעידה.

התפרצות צייצנית

נבחר ציבור, בעת הזאת, אינו רשאי להיכנע לדחף פופוליסטי ולזרוק לתוך הזירה "אפסים". הוא לא ימצא אפילו בין טובי הסנגורים בעולם מי שיגן עליו מחמת הוצאת דבריו מהקשרם, מחמת רצונו הכן לתקן את העיוותים של המשטרה. לשפר את ביצועי אוכפי החוק ושומריו. אין בנמצא סניגור כזה. אפשר כי בוחריו יסנגרו עליו, גם זה לא נראה לי כסביר, כי רובם ככולם יודעים ידוע היטב כי נבחר ציבור הקורא לשוטרי ישראל "אפסים" מוציא לעז על ישראל האהובה עליהם כעל כלל ישראל. גם הבוחרים הספורים הרואים אולי באמירה הבוסרית הזאת קול הדובר כאילו מליבם, היו מעדיפים כי מה שיש בתוכם על המשטרה ייאמר אחרת. כך אני מאמין.

ועם זאת, למרבה דאגתי, הנגיסות האלה בכבודם של אוכפי החוק, שוטרים ושופטים, מעידות על יותר מאשר כעס מקומי על התנהלות של שוטרים במקום זה או אחר. הארץ אינה בטוחה עוד במערכות אכיפת החוק המבטיחות את שלומה האתי. מבית המחוקקים יוצאים מאוויים שהם רציניים פי כמה וכמה מהתפרצותו הצייצנית של איש ציבור שביקש להתנאות לפני קצת מבוחריו. על-רקע זה, ייתכן מאוד כי מי שהשרה לעצמו לקרא "אפסים" תוהה אם לא מגזימים קצת כל יפי הנפש שקראו אותו לסדר. מה קרה? "אפסים" זה כל כך נורא? יותר מן החוקים הממתינים להשלה בבית המחוקקים הקוראים תיגר של ממש, בוגר, דעתני, על מערכת המשפט והאכיפה? מה, היינו לפתע צדקנים ויקטוריאניים המזדעזעים בצביעות נודעת מפגימה קלה ועממית בתקינות הפוליטית בשעה שהם מטפחים את הדבר הגדול, המכריע, אשר יפיל את חומות התקינות על ישראל ועל יושביה?...

דומה כי שמעתי את הטרוניה הזאת מפיו של המתנצל. נראה לי אפילו זיהיתי אותה. היא נשמעה לי ככתב הגנה מפוקפק של אדם שבשעה שאלוקים מבקש להענישו על היוהרה שנותרה בו, הוא משחרר אותו לצייץ.