טיפול בקשישים בביתם היא כנראה היום העבודה בעלת השכר הנמוך ביותר בישראל. משמעותית פחות משכר מינימום. כי בעוד טכנאי מזגנים שכיר, למשל, מקבל שכר יומי, גם על הזמן בו תיקן מזגנו של לקוח וגם על הזמן שכילה בנסיעה מהלקוח הקודם לזה הנוכחי, מי שמטפל בארבעה קשישים שונים, בארבע כתובות שונות, ביום, שעה וחצי בכל קשיש, מכלה ביום לצורכי העבודה הזאת לפחות שמונה שעות, אבל מקבל שכר רק על שש.
אז איך יש מי שמוכנים לעבוד בכך בכל זאת? כמו במלצרות. לא פעם מטלות של שעתיים מסתיימות, לשביעות רצונו המלאה של ה"לקוח", בשעה וחצי, והוא, בדיוק מעשה מי שנותן "טיפ" למלצר, אומר למטפל שלו: "תודה, ממש תודה, היה בסדר, אתה רשאי לצאת כבר עכשיו, ולהתראות מחר". וזה, רק זה, הופך את הייאוש לטיפה, לטיפ טיפה, יותר נוח. הופך את תחושת הפראייריות של לעבוד שמונה שעות תמורת שכר (מינימום) של שש. לטיפה, רק לטיפ טיפה, יותר נסבלת.
רק שמעכשיו לא עוד. מעתה יהיה סוג של להחתים כרטיס. בטלפון כשהגעת, ובטלפון כשאתה עוזב. מעתה רסמי, וחד-משמעית, מעתה תעבוד לפחות שמונה שעות, ותקבל שכר, כמובן שכר מינימום, רק על שש. בלי שום ספק עכשיו מטפלים ומטפלות רבים פשוט יקומו ויעזבו עכשיו את המקצוע. וראה זה פלא - במקביל למחסור הצפוי עכשיו ממילא, אני נוכח, משני מקרים שראיתי לאחרונה כך אני מתרשם, שידו הקפוצה מאוד בדרך כלל של הביטוח הלאומי כמו נפתחה לפתע, ובאופן מפתיע הם מאשרים פתאום לקשישים תוספת שעות סיעוד ביד שנראית בהחלט רחבה. נשמע מוזר? נשמע ממש לא קשור? אכן.
גם אם זה כך, מה הקשר? ובכן, לו היה לי מוח ממש עקום, כזה שממציא תיאוריות קונספירציה, הייתי מעלה עכשיו רעיון מופרך שכל העניין, מלכתחילה, נועד בעצם רק להכשיר את הקרקע להבאה ארצה של
עובדים זרים לסיעוד לא רק ל"24 שעות" כמו עד היום, אלא גם ל"מתן שעות שבועיות", מה שהיום עושים בבלעדיות עובדים ישראלים. עובדים זרים לסיעוד. גם לתפקידים שהיום עושים עשרות אלפי עובדים ישראלים. עוד עשרות אלפי עובדים זרים לישראל, כאלה המכניסים לחברות כוח האדם המייבאות אותם הרבה-הרבה אלפי שקלים כל אחד. "חברות יבוא עובדים זרים" השייכות כנראה לפחות חלקן, אם לא רובן, לאילי ממון המקורבים לשכבה השלטת של מקבלי ההחלטות בישראל.
