בימויו הכה מבריק של
דניאל אפרת את ארבעת השחקנים המקצועיים, כולם כבר מופיעים על הבמות ובסרטים, יוצר תמהיל עז ביטוי, המביא את כל מלוא יכולותיהם של הארבעה לשיאם. כך הקהל לא חדל לצחוק בחלקה הראשון של ההצגה, שכולה רוויה אלמנטים מחייו של המחזאי השנון
רשף לוי, הידוע בכתיבתו (הבורר, אהבה קולומביאנית ועבור סטנדאפיסטים נודעים) והיותו סטנדאפיסט מעולה בעצמו. הצחוק בא מתוך העצב אצלו. וההצגה הפעם ממחישה ויותר מתמיד, מה זה כשאבא הופך סנילי, על כל תופעות הלוואי, כמה זה קשה, ואיך רק חוש ההומור עוזר להיחלץ מהיאוש או מהתדרדרות לשגעון של בני המשפחה כולם.
את הסיפור מתחיל עורך הדין המכובד והנאה אבשלום (
עידן סמדג'ה, שהטמפרמנט הלוהט שלו שהוכח בכל הצגה בה הופיע, אך כאן תחום בחליפות, באופן הנדרש מעו"ד מכובד,לא זוכה להעניק לסמדג'ה את האפשרות להחצין את כל מלוא הלהט הטמון בשחקן הייחודי הזה). הוא מספר על פגישה שנקבעה לו בבית קפה. והנה, מגיע אליה אחיו, אותו לא הורשה לראות מאז הלה היה תינוק והוריהם התגרשו. הטינה בין השניים מסתבר נעוצה ב"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה".
דניאל חסין כאח הצעיר שגדל והוא כבר חייל בן 20, מלא חן וחוש הומור, שלאחיו, שגב, קשה להכילו. הופעתו המלבבת של דניאל חסין כשגב, מלאה חן ולהט נעורים שכובשים את הקהל, ולאט-לאט הוא מצליח להגיע גם ללב אחיו הגדול. חרף היותו של חסין שחקן שייקספירי משובח (הופעתו כמקבת הייתה בלתי נשכחת ועלתה על הרבה הופעות של אחרים) - הופעתו כאן מלהיבה בקסם האישי שלו, ובחן הטבעי, הטבול בהומור השנון שרשף לוי כה מצליח לנסוך בטקסטים שלו, עד שעוד בטרם התגלות הסודות המשפחתיים לעומקם, הקומדיה היא מופלאה מעין כמותה. לא צחוק וולגרי, אלא מלא שנינות וקסם.
אך כשהאב הסנילי מופיע - הכל משתנה באחת.
אלי דנקר הוותיק בהופעה מוחצת שרק מי שזכה להכרה או להצצה לפחות, למקרה כזה במשפחתו או בקרב ידידיו, מסוגל לעמוד על מהותו הטראגית של המצב עבור הסובבים את החולה. אלי דנקר, שתפקידיו ב"מלך מרוקאי", מדאה" ו"יהוא" מקבעים אותו כאחד מעמודי התווך של היכל התיאטרון הישראלי, ממחיש נפלא לצופים כיצד נראית באמת מחלת השיכחה הפוגעת בכל כך הרבה אנשים, וגורמת לחולים בה ללקות גם בשיטיון. זה מצחיק וכואב כאחת. והמשחק שלו פה הוא פנומנלי. ללא גבולות.
הדמות המנסה להרגיע ולקרב בין האחים היא אמו של שגב/דליה -
מיכל אטלס הנעימה והטובה, שלקראת הסוף מביאה את הדרמה לשיאה בסצינה הכי מרגשת ומטלטלת בהצגה עד לדמעות. כדי לא לקלקל את התענוג לא נחשוף את התפתחות האירועים הבלתי צפויה, אך הלהט של כל השחקנים הכה בשלים, והנחייתם ביד האמן של הבימאי
דניאל אפרת הרב תחומי, סוחפים את הקהל שיכול לנשום רק ברגעי חילופי הסצינות כשהמוזיקה שבחר
רמי אוסרווסר של שירי הביטלס, מתקשרת כה טוב עם ההתרחשויות, ומרגיעה לכמה שניות את הסערה בנפש הצופים ממה שנצפה בהצגה.
התפאורה המצוינת של
שמעון קסטיאל (שאיזכור שמו מוזכר במחזה כ"משפץ ומעצב דירות" שדליה רוצה לשפץ בעזרתו את הדירה - הוא פרי עוד חיוך של המחזאי), עיצוב התלבושות האלגנטיות המגוונות כראוי של
עידן שמעוני והבימוי הנפלא, סוגרים את הפאזל עם מעגל היוצרים המשובחים, שכולם זכאים למלוא השבחים בשלמות היצירה הזו, שמזמן לא התרגשנו מהצגה כמותה.
"החולה ההודי" הוא רק משל לנס רפואי שהתרחש אי-שם בהודו, כשחולה בתרדמת של שנים התעורר לפתע וחזר לחיים. המהפך בקשר בין האחים בפרט והמשפחה בכלל שמומחש בהצגה זו, יונק מפרשת החולה ההודי, וכל היתר - חייו של המחזאי שהופכים לטראגי-קומדיה לעינינו, הם הנזר שניתן לעטר בו את ההצגה המופלאה הזו.
חבל שהיא תעלה רק עד ה-6.6 אך תשוב לבימת תיאטרון הספריה בר"ג בחודש נובמבר 2018. לא כדאי לחכות, עדיף להשתלהב ממנה כבר כעת.
