יש לי רשות לחון את עצמי – הכריז השבוע (4.6.18) הנשיא
דונלד טראמפ. ג'ייקוב פרנקל, תובע לשעבר וכיום סניגור פלילי, ניתח את ההכרזה הזאת. מסקנתו, במאמר באתר פורבס: נכון, אבל זו תהיה עילה להעמדת הנשיא לדין בסנאט.
סעיף 2 בפרק ב' של החוקה האמריקנית מעניק לנשיא את הסמכות להעניק חנינה על כל עבירה פדראלית (להבדיל מעבירות על חוקי המדינות), למעט על עבירות שלו עצמו אם הקונגרס מחליט להדיח אותו בעטיין. אחד האבות המייסדים החשובים ביותר של ארה"ב, אלכסנדר המילטון, כתב ב-1788 שהרשות המחוקקת אינה צריכה להיות מעורבת בהליך החנינה ושסמכות זו צריכה להינתן לאדם אחד ויחיד: הנשיא.
בשנת 1886 הבהיר בית המשפט העליון את סמכות החנינה של הנשיא וקבע שהיא בלתי מוגבלת, למעט במקרים של הדחתו, ושהיא חלה על כל עבירה הכלולה בחוק. עוד נקבע, כי הנשיא רשאי להעניק חנינה לפני, במהלך או אחרי ההליך המשפטי – בתנאי שהוא קובע שבוצעה עבירה. טראמפ צייץ: "מדוע שאחון את עצמי אם לא עשיתי שום דבר פסול", והוא צודק. חנינה מותנית בקיומו של פשע.
בשנת 1915 סיפק בית המשפט העליון קווים מנחים נוספים, באומרו שמי שמקבל חנינה – מודה בכך שביצע עבירה. המשמעות היא, שאם טראמפ יעניק לעצמו חנינה, יהיה בכך משום הודאה בכך שעבר עבירה עליה ניתן להעמידו לדין בקונגרס ואף להדיחו. העמדה לדין שכזו אפשרית על עבירות של "בגידה, שוחד ופשעים חמורים". שיתוף פעולה עם רוסיה בבחירות הוא ודאי פשע חמור, ואולי אף בגידה; שיבוש הליכים גם הוא פשע חמור, על כך הועמד לדין
ביל קלינטון (וזוכה) וכדי להימנע מכך התפטר ריצ'רד ניקסון.
זווית נוספת עליה עומד פרנקל היא עמדת משרד המשפטים, לפיה לא ניתן להעמיד לדין – בהליך משפטי רגיל – נשיא מכהן. פרקליטו של טראמפ, רודי ג'וליאני, אומר שהתובע המיוחד,
רוברט מולר, יכבד עמדה זו. אבל המשמעות היא, טוען פרנקל, שאם לא ניתן להעמיד לדין את הנשיא – הוא גם אינו יכול לחון את עצמו.
יש לשים לב לעוד כמה ממילותיו של המילטון: "אין ספק, שאדם בודד, פעל פיקחות וחושים טובים, מתאים יותר – בצמתים רגישים – לאזן את הטיעונים בעד ונגד ביטול העונש, מאשר קבוצה של אנשים". האם התיאור הזה חל על טראמפ? פרנקל משיב ברמיזה ברורה: "אני לא מביע דעה על הביטוי הזה, משום שמשמעות הדבר תהיה כניסה לפוליטיקה ולניתוח התנהגות אנושית ולא ניתוח משפטי".
פרנקל סבור – על סמך נסיונו כתובע וכסניגור – ששאלת החנינה העצמית לטראמפ לא תיעלם בעתיד הקרוב. הוא מעריך, שחקירתו של מולר – שכבר נמשכת שנה – תימשך לפחות עוד עשרה חודשים, ואולי גם עשרה חודשים נוספים. אלא אם כן טראמפ יחסל את החקירה – למשל על-ידי הוראה למשרד המשפטים לפטר את מולר – ואז המחלוקת הגדולה תהיה על סמכותו לעשות זאת.
