"אבל תוך כדי מתן ההחלטה"

השופטת: ענת חולתא, בית משפט השלום באשקלון

המועד: 01.05.2018, שעה 10:00

הנושא: תיקים פליליים

נכנסתי לאולמה של השופטת ענת חולתא באמצע דיון על קבלת חומרי חקירה. "עכשיו אדוני יראה לי מקומות בהם נתנו רישומים פליליים לגבי סגירת תיק", היא אומרת לסניגור. "לא צריך לפרט אותם [ההחלטות] אחד-אחד, כי אני אקרא ואתייחס. הטענה [של המדינה] היא לא שזה מסע דיג, אלא מעמדן של רשימות פנימיות. אני אקרא ואחליט".

הסניגור טוען גם להגנה מן הצדק, אבל חולתא מפסיקה אותו: "זו לא השאלה. השאלה היא זכותו של אדוני לקבל את מה שהוא מבקש כדי למצות את טענת ההגנה מן הצדק בתיק העיקרי. טוב, תודה, תשובה בקצרה [היא אומרת לתובעת]. התייחסות להחלטות שהוצגו? הוא אמר שזה לא אותו הדבר". חולתא מודיעה שתתן בהמשך את החלטתה ושהיא ערה לכך שדיון ההוכחות קבוע ל-17 בחודש. הסניגור שואל אם היא יודעת להעריך מתי תחליט. "זה מאוד תלוי מה מצטבר ביום המעצרים. אני אעשה מאמץ", משיבה חולתא.

סניגורית טוענת כעת שתסקיר של שירות המבחן הוא שוביניסטי, כי הוא מתנגד לחמש ערבות. חולתא מגיבה: "מה לא שמעתי היום? תסקיר גזעני לאתיופים, אתמול לבדואים". הסניגורית מבקשת דחייה וחולתא מדברת עם התובעת בתיק אחר: "את רוצה להציג פה הסדר סגור? זה בדיוק מה שהיה אתמול: עו"ד פלד, הייתה פה תובעת, הגיעה חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי. לא פתחנו פרוטוקול, אמרתי להם שזה קבוע להיום".

בינתיים צריכה חולתא לעשות קצת סדר באולם. "ביקשתי לא לעמוד באולם", היא אומרת לכמה בני משפחה שנכנסו. אחד מהם מתיישב מאחורי ועונה: "בסדר, אני מוציא את המסטיקים מהפה, מאמי"; למזלו חולתא לא שמעה אותו. היא גם צריכה לבקש לכבות לחלוטין את הפלאפונים כאשר אחד מהם מצלצל.

"אני עושה לכם טובה"

כאשר מתרחש אירוע שבלשון עדינה נגדיר אותו "יוצא דופן". עיקרו: כיצד סניגור לוחץ באולם בזמן הדיון על מרשו להסכים להסדר טיעון וכיצד חולתא מאשרת אותו למרות שניתן לראות בבירור שאין הסכמה מרצון של הנאשם ושהוא אינו מבין את כל הפרטים.

חולתא פונה לתובעת: "מה עושים פה?". התובעת: "הסדר סגור". הסניגור לנאשם: "מקובל עליך ההסדר?". הנאשם: "יש לנו אפשרויות אחרות?". הם מדברים מבעד לזכוכית המפרידה את ספסל העצורים מן האולם והסניגור מנסה לשכנע את מרשו להסכים: "מה אתה מחליט?", הוא לוחץ. הסניגור מראה לנאשם את כתב האישום המתוקן והוא מעיין בו.

חולתא מתערבת: "זה אולם מעצרים. אני עושה לכם טובה, אבל אני לא יכול לתקוע את כל היום. אם אדוני עוד לא דיבר איתו, נקבע ליום אחר. אני לא יכולה לעכב דיוני מעצרים. אדוני עוד לא דיבר איתו - תבואו מחר, יש יומן. אדוני צריך זמן לדבר איתו. מחר או ביום חמישי?". חולתא מכתיבה החלטת דחייה ומציינת שלא ניתן היה לשחרר את הנאשם בערבות בשל חילוקי דעות בינו לבין בני משפחתו שאמורים היו לשמש כמפקחים.

"גבירתי, הוא כן מסכים", מבשר הסניגור שהמשיך לדבר עם הנאשם. חולתא נותנת בו מבט חודר אך מתרצה: "אבל תוך כדי מתן ההחלטה הודיע המשיב, כי הוא מעוניין לסיים את עניינו היום". היא עוצרת את אנשי יחידת נחשון שעמדו להוריד את הנאשם לתא המעצר ומדריכה בסבלנות את הקלדנית: "שנייה, סבלנות, הדר פעם ראשונה עושה את זה", מסבירה חולתא לצדדים.

חולתא מכניסה בשם הצדדים לפרוטוקול את ההסדר: חודשיים מעצר. "אדוני הקריא לו את כתב האישום המתוקן? אדוני הסביר לו שבית המשפט לא כבול להסדר?" - כן, משיב הסניגור. חולתא פונה לנאשם: "קראת את כתב האישום המתוקן?". הוא משיב: "לא קראתי, עיינתי". חולתא: "אתה מודה בזה?". הנאשם: "כן". שני הצדדים מבקשים בקיצור נמרץ לאשר את ההסדר, העוסק באיומים על בת-זוגו לשעבר ועל בן-זוגה הנוכחי. חולתא כצפוי מאמצת את ההסדר ומאחלת לנאשם: "תרגיש טוב". ואחרי כל זה - הסניגור ממשיך להסביר לו את פרטי העונש.

כאן צריך לעצור לרגע. החוק מחייב רופאים לקבל "הסכמה מדעת" של החולים לטיפולים, ובתי המשפט עוסקים רבות בשאלה האם ההסכמה אכן הייתה מדעת. במקרה שלפנינו, קשה לומר שהודאתו של הנאשם הייתה לגמרי מרצונו החופשי ובצורה מודעת. הסניגור הפעיל עליו לחץ כבד באולם הדיונים עצמו, היו לו בקושי כמה דקות לקבל את המידע, ודאי שלא היה לו שום זמן לשקול ולהתייעץ, ובסופו של דבר ברור שהוא לא ידע הכל כאשר הודה והורשע. חולתא הייתה עדת ראייה לכל ההתנהלות הזאת וראוי היה שתדחה את הדיון; היעילות אינה חזות הכל, והיא ודאי שלא יכולה לבוא על חשבון זכויות יסוד של נאשם.

"אתה אח שלו הקטן"

נחזור למתרחש באולם. כעת מתקיים דיון בשאלה האם ניתן לשחרר בערבות תושב יהודה ושומרון, החשוד בהטרדת אישה אצלה ביצע עבודות. הסניגור מעדכן שלא הצליח למצוא חלופת מעצר בישראל, אבל יש לו ערב ישראלי ושני ערֵבים מיו"ש ולדעתו די בכך. חולתא מקשיבה בתשומת לב ושוב מפגינה יחס אימהי לקלדנית: "רק שנייה, קצת יותר לאט. אם את לא מספיקה - תעצרי אותו".

חולתא יורדת לפרטים ושמה את הדגש על העיקר כאשר היא מקשה על הסניגור: "אין תמונה שלו עם הנשק? היא לא אומרת שזה הוא? יש ביניהם היכרות מוקדמת, אני לא מבינה את הטענה. אדוני אומר שההיכרות המוקדמת לא מספיקה. זה ספקולציות, לא להאריך. טוב, בואו נבדוק", היא פונה לבחינת הערבים המוצעים.

היא מזהירה את הראשון לומר אמת ומתחילה לחקור אותו: "אתה מכיר אותו באופן אישי? אתה יודע למה הוא עצור? למה? על איזה רקע? מה הרקע? ואתה כאן כי אתה מוכן לערוב להתייצבות שלו לדיונים? הרקע כאן הוא לא סכסוך במסגרת העבודה. הוא הטריד אותה לא על-רקע כספי אלא גם על-רקע אישי. חלק מתנאי השחרור צריכים להיות שהוא לא יצור קשר [עם המתלוננת], וחלק מהערובה שלך היא שלא יצור קשר. אתה מבין שאם הוא יפר, אפשר יהיה לבקש לחלט את הערבות שלך? אתה מספיק סומך עליו? לאדוני יש הרשעות קודמות?".

הערב השני זקוק לתרגום, אז בינתיים עוברים לשלישי לאחר שחולתא מוודאת שהוא דובר עברית. היא חוזרת על אותן שאלות וממשיכה: "המדינה חושבת שהוא לא יבוא למשפט שלו. אתה תביא אותו?". הערב מסביר שאישור הכניסה לישראל שבידי הנאשם הוא הדבר החשוב ביותר, שכן בלעדיו אין לו פרנסה - וברור שיילקח ממנו אם לא יתייצב. "אם אני אחליט לשחרר אותו, אתה תקבל מועד לדיון. אתה גם סומך עליו שלא יתקשר אליה? אם הוא לא יגיע למשפט או יתקשר אליה, אפשר לחלט את הערבות שלך. אתה מבין את זה?".

המתורגמנית הגיעה, חולתא מכניסה לפרוטוקול את נוכחותה ופונה לערב האחרון - אחיו הצעיר של הנאשם. "הוא יותר גדול ממך ב-15 שנה? יש לך אישור כניסה לישראל? כמה זמן? אתה נכנס ויוצא כל יום, או נשאר לישון בארץ? אתה יודע למה אח שלך עצור? ואתה מתחייב להביא אותו לבית משפט? מוכן לחתום ערבות על זה? סומך עליו שהוא לא יתקשר אליה? אתה מבין שאם יצור קשר אפשר לחלט לך את הערבות? אתה אח שלו הקטן, למה שהוא יקשיב לך?".

התובעת מתחילה לחקור על עברו הפלילי של הערב, אך חולתא קובעת שזה לא רלוונטי: "לאיש הזה יש היתר כניסה לישראל, רשויות הביטחון סומכות עליו שיסתובב ברחובות. עכשיו אנחנו בדיון אם יביא את אחיו למשפט". התובעת טוענת בנושא הראיות וחולתא אומרת שטרם עיינה בהן, כי ממילא לא הייתה חלופת מעצר. "אני אקח את התיק לעיון, תכווני אותי למסמכים העיקריים". התובעת טוענת שלא מדובר באדם שאפשר להיטיב איתו, אך כבר ראינו שאצל חולתא מדברים לעניין: "אנחנו לא בעניין להיטיב איתו, אנחנו לא בטיעונים לעונש אלא בעילת מעצר" - ודוחה את הדיון למתן החלטה.

השורה התחתונה: בקיאות ויעילות הן דרישות מפתח בניהול יום עמוס של דיונים פליליים. חולתא שמה לב לעיקר ומתמקדת בו בצורה ראויה לציון ביום שכזה. בצד השלילי, הקלות בה אישרה את ההסדר למרות שניכר לעין שהנאשם אינו שלם איתו - אינה ראויה, לכל הפחות. כאן הייתה יעילות יתר, הפגומה בדיוק כמו יעילות חסר.

יעילות: 7

מזג שיפוטי: 9