תראו אותם - "בליינד דיי"

"הבליינד דיי" הוא יום מיוחד בלוח השנה. היום הזה מצוין בישראל בכל שנה באופן רשמי בתאריך ה-6.6 מתוך כוונה שב-6.6 כל אזרחי המדינה, יכולים לחשוב בצבע גם אם הם לא רואים 6/6. הבליינד דיי מתנהל מדי שנה על-פי הסלוגן: "תעצמו את העיניים - ותראו!" מתוך החשיבה שגם כאשר לא רואים 6/6 ניתן לחשוב בצבע.

במסגרת היום, המובל על-ידי המרכז לעיוור בישראל, נערכות פעילויות מגוונות העוסקות בתחומי העיוורון, הן על-ידי עמותות וארגוני עיוורים רבים, העוסקים מדי יום בשיפור חייה של הקהילה שלנו, והן על-ידי שותפויות עם המגזר הפרטי והציבורי. הפעילויות נערכות תוך שימת דגש על הפעלה חושית שאינה מתבססת על הראייה, וזאת על-מנת להבליט ולהראות את מסוגלותם ויכולותיהם של קהילת העיוורים ולקויי הראייה בישראל.

ספר חדש צבעוני ומהודר בשם "רואים את הקולות" יוצא ממש בתחילת שבוע הספר העברי בהוצאת ראובן מס (512 עמודים). הספר הוא למעשה אלבום שמספר בתמונות עתיקות ונדירות ובשפה מרתקת, אחרי מחקר ממושך, את סיפורו המיוחד של בית חינוך עיוורים בירושלים שהשנה מציין 100 שנים להקמתו. מדובר על מוסד ירושלמי להוראה ושיקום של בני נוער ובוגרים שלוקים בעיוורון ובעלי צרכים מיוחדים. משנת 1932 הוא נמצא ברחוב דגל ראובן שבשכונת קריית משה בירושלים.

בית חינוך עיוורים שואף להכשיר עיוורים ולקויי ראיה לחיים עצמאיים ככל הניתן בקהילה. המטרה המרכזית היא יצירת הזדמנויות לאוטונומיה מלאה בתחומים חינוכיים, חברתיים, תוך אישיים ותעסוקתיים, על-מנת להביא את העיוור לתפקוד עצמאי מרבי. בית חינוך עיוורים רגיש לצרכים המשתנים של אוכלוסיית העיוורים במציאות המודרנית.

אין כזה מקום

אז איך הכל התחיל? התברר שמי שאחראי להקמת המקום הוא נער בשם שבתאי ניסנבוים. הוא היה ילד עיוור שעבר בסמטה צרה בעיר העתיקה ונפגע מגמל. הוא נפל על הרצפה ונחבל. התקרית הייתה ליד בית הסוחר נחום נתנזון והוא מיהר לטפל ולעזור לילד ואף לקח אותו לחנות שלו. בעקבות האירוע הוא תהה יחד עם חבריו למה הילד לא נמצא במסגרת חינוכית או תעסוקתית. אחרי שהבינו שאין כזה מקום הם החליטו להקים מוסד מיוחד בשבילם שבאמצעותו הוא יוכלו ללמוד ולרכוש כלים. כתוצאה מהתקרית ביחד עם חיים מיכל מיכלין, מנחם וולפינזון, אברהם משה לונץ, שהיה עיוור בעצמו, וד"ר גרשון יצחק קרישבסקי הם החליטו לייסד מסגרת חינוכית ותעסוקתית לילדים עיוורים על-מנת שיזכו לחינוך ולא ישוטטו ברחובות.

הספר מתאר את ההתחלה וגם את מה שמתרחש כיום במוסד המצליח והמיוחד. במוסד שתי חטיבות: החטיבה החינוכית-שיקומית הכוללת בית ספר, פנימייה ומערך טיפולי-שיקומי לילדים ולנוער והחטיבה לשרותי קהילה, המספקת שירותי טיפול, שיקום ומסגרת חברתית הן למבוגרים והן לתלמידים צעירים המשולבים בחינוך הרגיל. כמו-כן כולל המוסד ספרייה המצוידת בספרי ברייל בתחומי לימוד מגוונים, ובספרים מוקלטים - ביניהם ספרים תורניים וספרי קריאה וכן מרכז ספורט ייעודי לעיוורים הכולל בריכת שחייה, אולם ספורט וחדר כושר מפואר.

שם הספר שעל הכריכה נכתב בכתב ברייל ומובלט. הספר מומלץ למי שרוצה להכיר את הסיפורים המופלאים של אנשי היישוב הישן בירושלים ולשמוע על מוסד שהוא כולו חסד נתינה וראיית הזולת. כן, בבית חינוך עיוורים רואים ושומעים את הקולות הנהדרים של כל המתחנכים במוסד.

המחבר מיכאל מיכלסון הוא איש הגות ומחקר שעוסק בכתיבה על נושאים היסטוריים ואקטואליים בצורה מעניינת ומסקרנת. הוא גדל והתחנך בבני ברק, למד בבית ספר תיכון עירוני דתי בני ברק. שירת בנח"ל ושימש כתב צבאי של "במחנה נח"ל. בוגר אוניברסיטת בר-אילן בחוגים לספרות עברית ומדע המדינה, ונמנה עם מקימי המגמה לתקשורת ביחידה ללימודי המשך באוניברסיטה. משנת 1969 הוא חבר מערכת ידיעות אחרונות והיה עורך חדשות בעיתון, עורך-משנה של מוסף "7 ימים", מעורכי המוסף הפוליטי וכתב לעניינים כלליים. בנוסף היה עורך "זרעים" - ירחון בני עקיבא, ומעורכי "בת-קול", עיתון הסטודנטים של בר-אילן.