פגישת הפסגה בין דונלד טראמפ לבין קים ג'ונג-און (יום ג', 12.6.18) נכנסה לספרי ההיסטוריה; אבל האם היא תהיה אירוע היסטורי? התשובה על כך תלויה במקרה שיקרה מעתה והלאה – אומר דן בלץ, הכתב הראשי של וושינגטון פוסט.

טראמפ וקים בחרו גישה שונה משל קודמיהם. במקום להתחיל מלמטה, בצעדים קטנים וסמליים, הם התחילו מלמעלה – בפסגה דרמטית וחסרת תקדים. אבל הפסגה הזאת היא רק ההתחלה, הצעד הראשון במה שעשוי להיות מו"מ ארוך ומסובך בין ארה"ב לקוריאה הצפונית. טראמפ סומך על יכולותיו בניהול מו"מ ככאלו שיביאו את קים לוותר על הנשק הגרעיני; הדבר ידרוש התמקחויות קשות. אבל ההצהרה המשותפת מספקת הוכחה לכך שהמנהיג הצפון-קוריאני אכן מחויב לכך.

טראמפ יצטרך לפעול בצורה ממושמעת ומחויבת כדי להשיג את יעדיו – התנהלות שלא הייתה עד כה חלק ממדיניות החוץ של ממשלו, טוען בלץ. הוא גם יצטרך להימנע מצעדים ספונטניים כמו זה שעשה בדרך לסינגפור, כאשר קרע לגזרים את הצהרת הסיכום של פסגת ה-G7. ארה"ב תזדקק גם לתמיכתן של מדינות נוספות – ובראשן סין, יפן וקוריאה הדרומית. אבל נראה שטראמפ הפתיע את סיאול כאשר הודיע שהתרגילים הצבאיים המשותפים לשתי המדינות יושעו כדי להרפות את המתח עם פיונגיאנג.

פגישות פסגה הן שילוב של סמליות ותוכן. עצם העובדה שנשיא ארה"ב טס רבבות ק"מ כדי לפגוש רודן חסר רחמים של מדינה גרעינית, מהווה סמל בפני עצמה. גם הודעתו של קים על השעיית ניסויי הגרעין והטילים משנה את האקלים. הם לא חייכו בלחיצת היד הראשונה שלהם, אך לאחר מכן סיפקו חיוכים רבים ורחבים. טראמפ יצר רגעים טלוויזיוניים וקיבל יחסי ציבור מצוינים, בלי לחשוף את תוכן השיחות.

ההודעה שבאה לאחר מכן לא אמרה הרבה על מה שקוריאה הצפונית מוכנה לעשות ובאיזה לוח זמנים. היא ציינה את החשיבות ההיסטורית של הפגישה, אך לא נידבה פרטים על מה שצפוי בהמשך. אך ההמשך הוא שיקבע האם פסגת סינגפור תיזכר כנקודת הפתיחה של מסלול חדש או כנקודה בה עלו הצדדים על דרך ששבה והובילה אותם למבוי סתום.

הסיכויים מבחינתם של טראמפ וקים הם משמעותיים, אם כי קים השיג את מה שאביו וסבו לא הצליחו להשיג: פגישה עם נשיא ארה"ב. אבל הוא רוצה וצריך יותר. עצם קיומה של הפסגה היה ניצחון מבחינת קים, משום שהיא הציגה אותו כמנהיג עולמי ותסייע לו בזירה הפנימית. אבל מבחינת טראמפ, הסיכון היה כדאי – אם יהיה הסכם. וכאמור, אולי היפוך הגישה יוביל גם להיפוך התוצאה.

טראמפ אמר יותר מפעם אחת, שיהיה מוכן לנטוש את שולחן הדיונים – פשוטו כמשמעו – אם יגיע למסקנה ש-קים אינו רציני די הצורך. אך גם הוא, כמו קים, אינו רוצה כישלון. קים רוצה כמובן להישאר בשלטון זמן רב ככל האפשר, והוא מצוי תחת לחץ לשפר את המצב הכלכלי של ארצו ושל תושביה ולהיפתח לעולם, מבלי לסכן את עצמו ואת משטרו. טראמפ רוצה להשיג את מה שלא עלה בידי קודמיו להשיג – במיוחד ברק אובמה. הוא גם רוצה הצלחה בינלאומית גדולה שתסייע לו בבחירות ב-2020. לכן, יש פוטנציאל למפגש אינטרסים – אבל ההגעה להסכם תהיה קשה מאוד. הסמליות חשובה; התוכן הוא הכל.