הצופה לבית ישראל

ספריו הביקורתיים של יוסף אורן זוכים לקהל קוראים קבוע, והנה מתברר, שסדרת הספרים זוכה להתעניינות מיוחדת באוניברסיטאות ערביות. הפרשן ג'קי חוגי פרסם ב'מעריב' מיום שישי 20 באפריל האחרון, מאמר שבו סיפר לקוראיו, כי ספריו של אורן מעוררים עניין מיוחד בחוגי הספרות בעולם הערבי. לפי מה שסופר במאמרו של חוגי, באוניברסיטת אל אזהר, יתקיים ב 24 באפריל יום עיון מיוחד בספרו של יוסף אורן 'משבר ערכים בחברה הישראלית'. לכאורה לפנינו ידיעה חדשותית, ואכן יש בה להעיד על חשיבותו של יוסף אורן, על החותם שהותירו כתביו ומחקריו על הספרות העברית.

קהל הקוראים התוודע למאמריו המעמיקים של יוסף אורן כבר בשנות השמונים, ומבחינתי הייתה זו חוויה לקרוא את דבריו במוספי הספרות הנכבדים. מתחילת שנות השמונים החל יוסף אורן להוציא לאור בקביעות כרכי מחקר וסקירות, שהפכו לסדרה בת 22 כרכים. כל מי שהתוודע לסדרה זו, שתה בצמא את ניתוחיו המעמיקים, עקב בעניין רב אחר הדיאלוג הנוקב שערך אורן עם סופרי הדור: כל זה קרם עור וגידים והפך לסדרה מפוארת, 22 ספרים ניצבים על כונניות הספרים כמפעל שיש בו להאיר את תולדות הספרות העברית החדשה.

היום, במבט לאחר שנים, ברור לנו שמדובר במבקר ספרות מיוחד במינו, מבקר אמיץ, שאינו חושש לקרוא את ההשקפות האידיאולוגיות שמעבר לעלילות הספרותיות.

כתיבתו של אורן האירה עיני רבים לראות את הספרות הנוצרת כאן במשקפת אחרת: לרגעים חשנו שמדובר לא רק במבקר אלא בנביא הצופה ממגדל רוחני נישא, רואה את נתיבי הרעיונות, את הלכי הרוח, עד לסחף רעיוני שמחלחל בכתיבה הספרותית לאורך דור: הסדרה שלו הגיעה בימים אלה לכרך ה-22, ויש בה מבט מפוכח על ההתפתחות של הספרות הישראלית לאורך שנות המדינה, תוך קיום דיאלוג ביקורתי עם היצירות ועם כותביהן.

יוסף אורן, זכה פעמיים בפרס הביקורת על שם מרדכי ברנשטיין (ב-1981 וב-1989) וכן זכה בפרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספריו הקנו לו מעמד של מבקר-על, צופה לבית ישראל שמבקש להבין לאן נסחפה הספרות, כיצד הפכו רוב הסופרים לשופר של מגמות שיש בהן התרחקות מהבנת הקיום היהודי, מהזדהות עם המפעל הציוני, וראו נא זאת בכמה מן הבולטים שבסדרה: "התפכחות בסיפורת הישראלית", "משבר ערכים בספרות הישראלית" ו"ניתוץ מיתוסים בסיפורת הישראלית", "דיאלוג ביקורתי עם רומאנים חדשים" וכך הלאה - שיאים של כתיבה מעמיקה ולמדנית לאורך שנים.

בשונֶה ממבקרי ספרות רגילים, ליוסף אורן יש "סדר יום" אידיאולוגי. יוסף אורן אינו מסתפק בניתוח ספרותי של היצירות, אלא בוחן את קרביהן ובולש אחר האידיאולוגיה המסתתרת מֵעבר לעלילה, מֵעבר לשורות הכתובות. לעתים אתה כקורא חש, שיש בו חרדה ממשבר הערכים, ומבחינתו הספרות והסופרים והדמויות והעלילות נועדו לחשוף צופן של חברה, של תקופה. אתה חש אותו לוחש את דברי ירמיהו הנביא "כאש בוערת עצוּר בעצמותַי" - ושב אל דבריו של המבקר אברהם קריב "אדבּרה וירְווח לי"...

בספרו החדש "חילופי דורות בסיפורת הישראלית" מבקש יוסף אורן לתת מבט מסכם, וכל כולו חדור אמונה בצדקת חוקר האמת המשקיף מעל, מאמין בעקרונות המיפוי של הסיפורת - ואכן הוא שב להבהיר לנו את דרכו בשימוש במינוחים "תקופה", "דור", "משמרת".

כמבקר המחובר למפעל הציוני הנמצא במאבק בלתי פוסק - חשים הקוראים את דריכותו, כאותה אחוֹת מקראית המחכָּה בין קני הסוּף ועיניה אל התיבה ביְאור: ניכר, עד כמה כּואב לו הסחף הרעיוני בכתיבתם של משמְרות סופרים. יוסף אורן נחֱרד בספריו האחרונים - ובקובץ הביקורת האחרון הוא מאיר את עינינו בנושא המעֲבר ההדרגָתי אל הגל הדיסטוֹפי. הוא משוכנע: "סופרי 'הגל הדיסטוֹפי' לא כתבו את תיאוריהם האפוקליפטיים האלה ממניעים ספרותיים... אלא כמחאת ייאוש פוליטית"... עמוד 8.

כאשר הוא בוחן את המשמֶרת האחרונה, הוא רואה בחבורת כותביהָ - תפנית חזקה - כְּמי שהולכים עד הקצֶה:

"סופרי 'הקולות החדשים' העלו את רף מחָאת הייאוש ופרסמו בריכוז כזה עלילות דיסטופיות המתרכּזות בתיאור קריסָתה הקרובה של המדינה", עמוד 9.

באמצעות "פנס המבקר" הוא מגשש באפילת היצירה ומנסה לגלות בדרכו שלו לאורך שנים את הצופן האלֶגורי של היצירות. חכָּתו עתירת הניסיון דולָה מתוך היצירות רמזים עכשוויים, תובנות פוליטיות. על-פי גלריית מחקריו - הוא פורש בפנינו תפיסות ואידיאות שמשקפות עמדות ביחס להווה, והצופן שהוא חושף, מצטייר בניתוחיו לעתים כהמשך לפולמוס פוליטי בוער, כתימוכין למחנה פוליטי ברור. כל זאת הוא שואב מִקוֹדים שחבויים מֵעבר לעמדת המסַפר, מעבר לעמדות שמביעים גיבורי הרומנים. ספרי המחקר שלו מקיימים דיאלוג נוקב, פולמוס ביקורתי עם יצירות ויוצרים, ובגלוי הוא ניצב בצד מסוים, מבקש שוב ושוב ממשמרות הסופרים השונות לחזור ולהתחבּר לספרות העברית לדורותיה.

מֵעבר לַמעקב המסוּר שלו אחר התופעות המרכזיות בהתפתחות הספרות העברית, הוא מתייצב בגלוי בעמדת המשמר הנכונה בעיניו: התייצבות לצד הספרות המחובּרת לָרצף, לַספרות שיש לה זיקה לקו היהודי-ציוני.

אין הוא חושש לנהל קרבות אידיאולוגיים, וראינו את תעוּזתו בקובץ 'ניתוץ מיתוסים בסיפורת הישראלית': בקובץ זה התייצב אורן באומץ כנגד מגמות פלגניות, ובאומֶץ יצא חוצֵץ נגד "התפיסה הכנענית": זו אחת הרעוֹת החולוֹת בעיניו.

ברוב כרכי הסדרה התמיד אורן לחשוף את הרעיונות הכּנעניים ביצירותיהם של הנודעים מבּין סופרי הדור, וראינו זאת במֶשך פרסום הסִדרה, בהתייחסות לסופרים, שהיו עבוּרו דוגמה לכך: א"ב יהושע, מאיר שלֵו, אשכול נבו. מי שעקב אחר ספריו של יוסף אורן לאורך השנים ראה, עד כמה היו דברי הביקורת המעמיקים שלו מעוגנים בניתוחים יסודיים. בניתוחיו הנוקבים העמיד אורן את הדברים על מקומם, חָשַׂף טקסטים מובהקים אצל יוצרים שונים, טקסטים שאימצו בגלוי או במרוּמז מגמות 'כנעניות'.

אורן עשה זאת באופן בּולט בְּקובץ המחקר 'ניתוץ מיתוסים בסיפורת הישראלית'. בפרק הפתיחה - "והכנעני אז בארץ" -תאר אורן, כיצד קבוצה ספרותית, שאותה הוא מכנה "המחנה 'הכנעני' בספרותנו" - מַטיפה באמצעות כתבֶיה הספרותיים לריחוּק מן ההיסטוריה היהודית ומן הפתרוֹן הציוני הקלאסי.

על חלחוּל הרעיון "הכנעני" ליצירות ספרותיות כתב כך: "כותרת המאמר מתכוונת לקבוצה מקרב סופרי ישראל, שלצרכים פוליטיים ממַחזרים כּיום ביצירותיהם רעיונות רְעילים מבחינה הלאומית" ('ניתוץ מיתוסים', עמוד 10).

עם א"ב יהושע יש לו חשבּון ספרותי מורכּב, ואת הצופֶן האלֶגורי של הרומנים שלו הציג אורן בסדרת ספריו, בלשון חדה מאד. אורן קורא בין השורות של הרומן "חסד ספרדי", ורואה בו הד לחזון "הכנעני". מסקנתו נחרצת:

"בחזונו 'הכנעני', המטיף להמרת הזהות היהודית בזהות חילונית-נורמאלית, אשר אותה הוא מכנה 'ישראליות' וגם נוהג להציגה כחזון המקורי של הציונות, מסלף יהושע את החזון הציוני...אין שחר לטענתו, כי מטרת הציונות הייתה לבטל את הזהות היהודית ולחפש לעם היהודי זהות אחרת - חילונית ו'נורמאלית'.. ( ניתוץ מיתוסים, עמוד 39).

גם בספרו החדש 'חילופי דורות' ממשיך יוסף אורן לבחון את יצירתו של א"ב יהושע:

בפרק מיוחד מבקש יוסף אורן לעקוב אחר הדרך שבה משלב יהושע בין העלילה המרכזית לעלילות המשנה, וכך הוא מסכם את דרכו של הסופר:

"לא אחת התפתה יהושע בספריו המאוחרים להתפיח את העלילה הראשית, באמצעות סטיות ממנה אל עלילות משנה" - וכך הוא מגדיר את הקו האידיאי של כתבי יהושע, שנראו לו "במהותם אלגוריות פוליטיות על 'המצב הישראלי' (והם 'המאהב', 'גירושים מאוחרים', 'מולכו' ו'מר מאני'), לבין חמשת הרומאנים המאוחרים...ואשר בהם חזר לעסוק בנושאים פוליטיים, אך הפעם בהדגש פנים-ישראלי", עמוד 44.

ברומאנים של יהושע היטיב אורן למצוא הֵדים להשקפותיו של א"ב יהושע בנוגע למתן הבכורה לזהות הישראלית, בנוגע לעֶמדותיו "בזכוּת הנורמאליות" - ובנוגע לעמדתו של יהושע בּיחס לסכסוך הישראלי ערבי.

ספרות עברית הצופה חורבן הישות הציונית

יוסף אורן יודֵע את המלאכה כאיש מקצוע המצויד בכלי עבודה, וכך הוא מגלה בפנינו את "הרצפָּה הכפוּלה" של מזוודת הרומנים הנכתבים: אין הוא מסתיר דעתו על אותו מַצע אידיאולוגי שהוא התשתית לרומנים פרי עטם של הסופרים בני המשמרות השונות: בלשון חדה מאפיין הוא את הצופֶן הנגלה לפניו.

אנו חשים את החרדה שלו מפני יצירות שבאו לבשר את חורבן המדינה הציונית. אזמל המנתחים שלו חותך יצירות עד קרביהן, כדי שנראה ונבין עד כמה מדובר ברעיונות מסוכּנים, מגמות המוטמעות בעלילה ובדמויות, כיוונים אידיאולוגיים המוסווים באמצעות המֶדיה הספרותית. בסדרת ספריו יש שומֵר סף שיודע לעמוד על המשמר, לשפּוט ללא משוא פנים, להוציא "כרטיס אדום".

יוסף אורן ממשיך בספרו החדש בדרכו שלו מימים ימימה: הוא חושף בספר זה יצירות חדשות של יוצרים שבהם עָסק לא פעם: נתן שחם, א"ב יהושע ואחרים - וכל זאת כדי לנסות לבחון את העלילה הפוליטית המסתתֶרת בהם. כך, לדוגמה, מנתח הוא את ספרו של מאיר שלו 'שתי דובים', מוצא בו שלוש עלילות שאותן מטליא הסופר כדי לתת לנוּ עלילה רב דוֹרית, וגם הפעם הכוונה של הכותב היא לתאר מסלול של התרסקות. אורן שבקיא בכתביו הקודמים של מאיר שלֵו מסכם: "הרומן הזה נופל מרוב הרומנים הקודמים שָׁלֵו, שהיו כתובים בצופן אלגורי וביטאו לפחות את השקפתו הפוליטית (על כישלונו של הכפר הציוני ועל 'הסכסוך' כמובן)...". עמוד 90.

יוסף אורן ניתח בכמה ספרים בסדרה שֶׁלוֹ את אלה שאָחזו בעמדת "השאננוּת לציוֹן" ברומנים חדשים ובולטים. כך תוכלו למצוא התייחסויות לרומן של אשכול נבו, "נוילנד" ולרומן של דרור בורשטיין "נתניה".

בספרו של אשכול נבו "נוילנד" מצא אורן ניסיון לברר את השאלה, האם יש באוצר התורשה שלנו גֶן נדודים שצופן בחובּו את כישלונה של המדינה לממש את חזונו של הרצל - לכנס בהדרגה את כל העם היהודי מפיזורו בעולם ב"מדינת היהודים". יוסף אורן שב למגמות אלה גם בספרו החדש "חילופי דורות בסיפורת הישראלית, והפעם יש דגש מיוחד על הגל הדיסטופי של הסופרים החדשים. אורן היטיב לבחון את יצירת אשכול נבו בספריו, ובעקבות מחקריו הוא נחיל לנו את הצופן שמצא ביצירת אשכול נבו: אנו למדים מה הצופן שלו: המדינה לא תוכל להירפא, שכן על-פי יצירת נבו, יש צופן נסתר: "גֶן הנדודים היהודי הנושן ומושכם חזרה לגלות". אורן משייך ספר זה וכך ספריו אחרים הדומים לו לגל שמַקצין את המצוקה של 'המצב הישראלי' ומניב יצירות עתידניות פנטסטיות. בעיניו כל הקבוצה הזו מצטרפת לַגל העכור הזה, "הגל הדיסטופי".

יוסף אורן ניתח בכמה ספרים בסִדרה שלו את אלה שאחזו בעמדת "השאננוּת לציון" ברומנים חדשים ובולטים. כך תוכלו למצוא התייחסויות לרומן של אשכול נבו, "נוילנד" ולרומן של דרור בורשטיין "נתניה". ויש במחקריו דוגמאות: בספרו של אשכול נבו "נוילנד" מצא אורן ניסיון לברר את השאלה, האם יש באוצר התורשה שלנו גֶן נדודים המסביר את כישלונה של המדינה לממש את חזונו של הרצל - לכנס בהדרגה את כל העם מכל תפוצותיו ב"מדינת היהודים". יוסף אורן שב למגמות אלה גם בספרו החדש "חילופי דורות בסיפורת הישראלית, והפעם יש דגֵש מיוחד על הגל הדיסטופי של הסופרים החדשים. אורן היטיב לבחון את יצירת אשכול נבו בספריו, ובעקבות מחקריו הוא מנחיל לנו את הצופן, שמצא ביצירת אשכול נבו: אנו למדים מה הצופן שלו: המדינה לא תוכל להירפא, שכן על-פי יצירת נבו, יש צופן נסתר: "גֶן הנדודים היהודי הנושן ומושכם חזרה לגלות". אורן משייך ספר זה וכך ספריו אחרים הדומים לו לגל שמקצין את המצוקה של 'המצב הישראלי' ומניב יצירות עתידניות פנטסטיות. בעיניו כל הקבוצה הזו מצטרפת לגל העכור הזה, "הגל הדיסטופי".

שבירת מיתוסים וקריסת ההיסטוריה

יוסף אורן זיהה זה מכבר, שיש 'סוגה פוליטית' בסיפורת הישראלית - ועל-פי מחקריו, לסוגה זו הייתה נוכחות דלה בעשורים הראשונים לקיום המדינה. בסדרת ספריו - גילה אורן התמדה בחקר הסוגה, וקוראיו הנאמנים זכו למעקב אחר התפתחות הסוגה. הסדרה העשירה אותנו בניתוח של יצירות מסוף שנות החמישים של סופרי 'הגל החדש'- וא"ב יהושע - כאחד מכוכבי גל זה, זכה לניתוחים מעמיקים ועקביים על-פי - ויוסף אורן התמקד בעיקר ברומנים: "המאהב", "גירושים מאוחרים", "מולכו", וכך גם "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש".

בספרו החדש ניסה אורן לפצח את סוד הכתיבה של יובל שמעוני ב'קו המלח'. יוסף אורן בחן מה הצופן של מהפכות היסטוריות, וכך ציטט: "עיוורת היא ההיסטוריה, פזיזה כנערה ותשושת דעה כקשישה סיעודית, רק העולם קשיש ממנה"...אורן, ניתוץ ערכים, עמוד 63. לאורך כל היצירה נחשפות מסקנות על ההיסטוריה מפי שלושת גיבורי הרומאן, ובעיניהם 'היא מועֶלת בשליחותה' כדברי יוסף אורן, 'לעודד עמים להשכין שלום ביניהם, ולטעת בכל אדם את האמונה, שרק בימי שלום ימצא טעם והצדקה לקיומו', שם עמוד 65.

סדרת ספריו של יוסף אורן אכן חשפה בפנינו משמרות ותכנים ואידיאולוגיות, וניכרת בצורה מובהקת מגמת המבקר: לחשוף קודים פוליטיים מֵעבר לעלילות ולדמויות. בגיליון מוסף השבת של מקור ראשון בתאריך 12 בספטמבר 2008 פרסמנו ראיון עם יוסף אורן על דרכּו כמבקר, על ההכרח לסמן משמרות בספרות, על התפתחויות במעבר בין משמרות. פרסמנו ראיון זה פורסם באחד הקבצים שלו - צו קריאה לספרות הישראלית. לפי דבריו בראיון, הוא מודע לכך, שיוצרים רבים אינם מקבלים את דרך הניתוח שלו הרואה ברומנים ספרותיים כיצירות המשתייכות לסוגה פוליטית. אבל יוסף אורן, נאמן לדרכו, ובכלים ספרותיים ותוך גילוי בקיאות ברבדים ובהיבטים שונים, הוא מיטיב לאשש את הקביעות שלו. לקורא הוא מציע ניתוחים לשוניים, פירושים אישיים לטקסט ולמשתמע ממנו.

לא נסתיר, אכן יש רתיעה בקרב מבקרים וסופרים, ויש הרואים בביקורת האידיאולוגית של אורן ניסיון לכפות תֶזות והשקפות על טקסטים ספרותיים טהורים. אבל, עלינו לזכור, שיצירות ספרות מעֶצם טיבן, אוצְרות בחובּן משמעויות מֵעבר לַמרקם הספרותי הגלוי.

מדוע חוגי הספרות הערבים מתעניינים בספריו של אורן?

יוסף אורן, יוצא מתוך המציאות הישראלית וקובע בצורה חד-משמעית: "הספרות הישראלית הייתה מצטיירת כמוזרה מאד, אילו לא נכתבו בה יצירות בסוּגה הפוליטית בכל שנות קיומה של המדינה...הסופר הישראלי אינו מנותק מהסובב אותו". ליוסף אורן 'סדר יום' ברור, והוא שב וחוזר עליו, כדי לחשוף את ניתוץ המיתוסים המשתקף, לדעתו בסיפורת הישראלית.

אורן קובע בבטחה: "בכל יצירה בעלת ערך נצמֶדת כְּצל לרובד הגלוי שלה - לנושא העל-זמני שמסופר בעלילתה - גם תגובָתה הסמויה לענייני זמנה" ('ניתוץ מיתוסים', עמוד 52).

ספרו החדש של יוסף אורן 'חילופי דורות' מהווה מעין סיכומי כתב התביעה במשפט שנמשך דור שלם. סדרת הספרים תמשיך להתפיח את השאור שבעיסה, תמשיך לעורר מחשבה, שאלות נוקבות.

בארצות ערב ילמדו את מהות המחלוקת הפנימית, ינסו להבין לאן מובילה המחלוקת הרעיונות המחלחלת לספרות העברית הנוצרת כאן.

בבואו לסכם את תמונת המצב של הספרות העברית, ולבדוק מה זהותן של המשמרות החדשות שמצטרפות לכל הדורות הוותיקים - מנסה יוסף אורן לבחון מה אפיקי הכתיבה של 'הגל הדיסטופי': "כמו סופרי המשמעות הוותיקות יותר, מיצו גם סופרי 'הגל הדיסטופי' את נושאי שלושת אפיקי הכתיבה שייחדו את הסיפורת הישראלית בכל שנותיה של המדינה: נושאי המצב הישראלי...המצב היהודי...ונושאי המצב האנושי", עמוד 9.

יוסף אורן מנסה לחדד מה הכיוון העיקרי של משמרת הסופרים החדשים, הסופרים הדיסטופיים: "לא בנושאים, גם לא בסגנונות הכתיבה, גם לא במקורות ההשפעה עליהם וגם לא בהרגשת האכזבה מסיכויי התגשמותו של החזון הציוני בשלמותו נבדלת המשמרת החמישית מהמשמרות הקודמות, אלא בקיצוניות שבה ביטאו ביצירותיהם הדיסטופיות את ייאושם הנמהר מהציונות ומסיכוייה להגשים את חזונה בשלמותו,הדיסטופיות את ייאושם הנמהר מהציונות ומסיכוייה להגשים את חזונה בשלמותו, ייאוש שהביאם לכתוב עלילות המנבאות את קריסת המדינה"...עמוד 10.

דיונים ופולמוסים בהיסטוריה הספרותית היו מאז ומעולם. נתנחם בכך, שיוסף אורן העשיר אותנו בספר מעמיק, לעתים מושחז מדי, אך חשובים הניתוח וההנמקות: יש בו דיאלוג פרשני חריף ואומץ להשמיע דעות לא מקובלות. על דבר אחד אין חולקים: יוסף אורן אינו אדיש לספרות העברית הנוצרת בארץ, וסדרת הספרים שלו מעידה על חוקר, הניצב דרוך, ער וקשוב לקולות הרוחשים מדי שנה, ויש בסדרה שלו מעקב מקרוב אחר התפתחות יצירתם של יוצרים חשובים. הלהט היוקד, המשא האידיאי הנחשף, וכנגדו המשא של הסופר - כל אלה הופכים את יוסף אורן למבקר ייחודי, חדור אמונה בצדקת דרכו, ואילו היינו משתמשים בשפה מקראית יש לנו שלוש מילים שייטיבו לעשות זאת: "צופה לבית ישראל".