צעד חשוב ביותר נעשה על-ידי הנשיא האמריקני טראמפ כשהעביר את החשובה בשגרירויות לירושלים, על אפן ועל חמתן של מדינות צבועות ואנטישמיות, נוצריות ומוסלמיות. צעד זה מחייב צעדים משלימים, בראש ובראשונה מטעם ישראל. והנה, במקום זאת כבר מגמגמים אצלנו, בעקבות כניעתו של הכדורגלן מסי לאיומי הטרוריסט ראג'וב, שמא יש לקיים את האירו-ביזיון מחוץ לבירת ישראל.
כשישראל הרשמית אינה מתייחסת לבירתה ככזאת, מה לנו כי נלין על אחרים? ניתן למנות דוגמאות לצעדים שעל ישראל לנקוט, חלקם לאלתר ובזול, וחלקם בתהליכים ממושכים אבל חיוניים.
51 שנים אחרי שחרור מזרח ירושלים, העיר העתיקה והר-הבית מהכיבוש הירדני עדיין מדברים מנהיגי ישראל גבוהה גבוהה על הצורך להעמיד את ירושלים במרכז, בעוד "העולם", וגם רבים בתוכנו, ממשיכים להתנכר לה ומוכנים להסגיר חלקים חשובים ממנה שוב לכובש ערבי, ואין מדובר רק על "שכונות קצה" של העיר המזרחית, אלא בעיקר על העיר העתיקה והר-הבית.
עד מלחמת ששת הימים נמצאה הבירה בקצהו של כביש צר שהתפתל והוביל אליה כתחנה סופית נידחת. שחרור יהודה ושומרון העמיד את העיר במרכז. מאז הדרכים מובילות ממנה לא רק מערבה, ומתקיים "ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה". כך, למשל, התיירות למדבר יהודה ולים המלח עוברת בעיקרה דרך ירושלים, ונסיעות מירושלים לאילת או לצפון הרחוק נעשות דרך כביש 90 לאורך בקעת הירדן והערבה.
ירושלים היא הבירה והעיר הגדולה בארץ, כפולה בשטח ובאוכלוסייה בהשוואה לתל אביב. היא המרכז הגאוגרפי של ארץ ישראל המערבית. אך למרות זאת, בשיח הציבורי הביטוי "אזור המרכז" מתייחס לתל אביב. אין הצדקה לכך.
הגירה שלילית
ירושלים היא הבירה, אבל משרדי הממשלה (וגם
רשות השידור, בנק ישראל, ועוד) מחזיקים שלוחות מיותרות ויקרות בתל אביב; ועדות של הכנסת מתכנסות מדי פעם בתל אביב; שלא לדבר על מחנה מטכ"ל המתעצם לעומק ולגובה בתל אביב במקום בבירה. מן הראוי היה שיעבור למצודת כפיר בצפון ירושלים, ויתרום בכך להעברת אלפים רבים של משפחות צעירות לירושלים. בהקשר זה, מדי פעם מתפרסמים נתונים על הגירה שלילית מירושלים. נכון היה לפרסם במקביל גם נתונים על הגירה שלילית מתל אביב. לעתים האחרונים גבוהים יותר.
נמל התעופה הבינלאומי של ישראל - בן-גוריון - נמצא בין שתי הערים ומשרת את שתיהן. אבל, הסימון המקוצר שלו הוא TLV ולא JLM (הסימון JER תפוס). האם כך מתייחסת מדינה לבירתה? ניתן גם לחשוב על JLM-TLV, ויש לכך תקדימים.
נהוג בעולם שמניין הקילומטרים מתחיל מנקודה מרכזית בעיר הבירה: הבית הלבן בוושינגטון, הכיכר האדומה במוסקבה, קתדראלת נוטרדאם בפריז. ובישראל? אמנם, בתקופת הכיבוש הרומי התחיל המניין בקרבת שער שכם של ימינו, ובתקופת הכיבוש הבריטי שימש שער יפו כנקודת האפס למדידת מרחקים מירושלים, אבל במדינת ישראל הריבונית (?)
ההתחלה היא בנקודה לא מרכזית ולא בעיר הבירה, אלא אי-שם בקרבת מחלף קיבוץ גלויות בתל אביב. התוצאה היא שמניין הקילומטרים מתחיל מנקודה אלמונית זו במקום מנקודה מרכזית בבירת ישראל, וירושלים מצויה בערך בקילומטר ה-60 מתל אביב.
בחלק מהסוגיות שנמנו לעיל אפשר לטפל לאלתר, ואפילו לא ביוקר. חלק אחר מחייב פעילות ממושכת. אבל, כל עוד בישראל עצמה ההתייחסות לירושלים היא כשוליים ולא כמרכז, קשה לצפות מאחרים שיעמידו את ירושלים במרכז.
