אין ספק ששאלת פירוק תוכנית הגרעין הצפון קוריאנית מקרינה באופן ישיר על שאלת הגרעין האירני. לפי סדר היום של הנשיא טראמפ, נושא הגרעין הוא סוגיה שיש ללכת איתה עד הסוף, ללא כל פשרות, יהיה המחיר אשר יהיה, כולל צחצוח חרבות מול
קוריאה הצפונית, ואולי בעתיד מול אירן. אותו צחצוח חרבות הוביל את קוריאה הצפונית למצמץ ראשונה ולהיכנע לתכתיב האמריקני. אם היו אי-אילו ספקנים שלא ראו את הנשיא הקוריאני נפגש ודן עם טראמפ על נושא הגרעין, הם אותם אלה שלא מאמינים שאירן, אולי, גם תיישר קו עם המציאות ותחסל את פיתוח הגרעין במדינתה. אך המציאות לפעמים עולה על כל דמיון.
הדבר המעניין ביותר במקרה הזה הוא לראות את הדיון הפנימי באירן עצמה לשאלת הנושא הגרעיני וכיצד יש להתמודד מול ארה"ב. הוויכוח הפנימי הזה כבר צבר קילומטרז' בעבר, אך בלחץ השמרנים הודחק הצידה כדי לייצר חזית תודעתית אחת של אירן מול ארה"ב. ובכן, המחנות מתחלקים בין המחנה השמרני שאומר - אין כל דבר חדש, העניין של ארה"ב מול קוריאה הצפונית לא צריך להשליך עלינו או לכפות עלינו להתנהג כמותה. קוריאה הצפונית לשיטתם, התנהגה בפרובוקטיביות בהתגרותה בפועל במעצמה הגדולה בעולם תוך סיכון בנות בריתה של ארה"ב בירי טילים מעל לראשיהם.
אנחנו, אירן, רחוקים שנות אור מלחקות את קוריאה הצפונית שכן התוכנית שלנו היא תוכנית של שלום, לא מלחמה. מנגד, עומד מחנה המתונים שאומרים את הדבר הבא: "אם הנשיא המשוגע של קוריאה הצפונית הבין לבסוף שתוכנית גרעין ללא פיתוח כלכלי היא חסרת תועלת ותכלית, הסנקציות לבסוף הכניעו אותו". המתונים מנסים לחדש את השיח באומרם כי תהליך הידברות מול ארה"ב שבתמהלכו אירן תצטרך להתפשר, הוא לא כל כך נורא, במיוחד אם פשרה זו מביאה איתה פיתוח וריענון כלכלי שאירן מאוד זקוקה לו בימים אלה.
הנשאי המשוגע מהבית הלבן
אירן נבוכה מאוד לאור ההתפתחות וההצלחה של טראמפ בזירה מול קוריאה הצפונית. חבילת ההטבות האפשריות שעומדות על השולחן מול קוריאה הצפונית, מלבד ההטבות הכלכליות, כמו - יציאתה של ארה"ב על 28 אלף חייליה מ
קוריאה הדרומית, היא התפתחות שאירן צריכה להעריך כנקודת פתיחה אפשרית של ארה"ב מול אירן בעתיד הקרוב.
אירן לא תוכל לאיים שהיא תמשיך ותגדיל את תפוקת האורניום מבלי שארה"ב תגיב לכך. זה נובע בראש ובראשונה ממצוקה ואידיאליזם מזרח תיכוני טיפוסי, האומר ש"לנו לא יגידו מה לעשות, בטח לא "הנשיא המשוגע" מהבית הלבן". אך בסופו של יום, גם האירנים יודעים שארה"ב, במציאות החדשה שהיא מייצרת מול קוריאה הצפונית, למעשה מייצרת גם מול אירן. חבילת ההטבות שארה"ב תציע לאירן תכלול שאירן תחזור הביתה ותוציא את אלפי חייליה ושלוחותיה ממדינות המזה"ת, עירק, לבנון, סוריה ותימן. ארה"ב תאמר לאירן - אם אנחנו אחרי 40 שנה יוצאים מקוריאה הדרומית, גם אתם יכולים וצריכים להתרכז במדינתכם. מה שטוב ונכון לנו - טוב גם לכם, בעיקר לאוכלוסיית אירן שנאנקת מהמצב הכלכלי שרק הולך ומחמיר.
הדיון הפנימי באירן, כאמור, שנמצא בעיקר בחוגי השמרנים והמתונים הוא ויכוח חשוב מעצם קיומו, כי עד עכשיו הוא הודחק הצידה. השלב הבא בוויכוח הוא הדיון הציבורי באירן שלא מתבטא כמובן בשיח פתוח בין החברה למשטר באמצעות המדיה והרשתות החברתיות, הוא יהיה חד-צדדי, כתמיד. על-מנת שזה לא יקרה, הדיון הפנימי יהיה חייב להוציא תחת ידו הבנה והכרה כי בהיעדר תוכנית אופרטיבית מול ארה"ב, וכזו שתפיג את דעת הקהל האירני, ההתמודדות הבאה של המשטר לא תהיה מול ארה"ב או ישראל, אלא מול אזרחיה שלה. התמודדות כזו, תמיד יכולה להיות הקש שישבור את גב הגמל.
