די לרצח נשים
נכון שהטיפול ברֶצח נשים מצטלם הרבה פחות טוב מנושאים עסיסיים ועתירי רייטינג דוגמת, איך לא,
הדרת נשים, שירת נשים, הדתה וכד'. אולם הסטטיסטיקה לא משקרת. מדי שנה נרצחות עשרות נשים בידי בני זוגן, וזה קורה גם בשלהי העשור השני של שנות האלפיים במדינה בת ה-70.
השאלה היא היכן הרשויות, היכן הממשלה ואיפה חברי הכנסת. וּלאן נעלמו ארגוני הנשים בנושא קריטי זה של חיי אדם. עד מתי דם נשים יהיה הפקר? ולמרות שהכתובת זועקת על קירות המשטרה ורשויות הרווחה, וכל הנורות האדומות מהבהבות, איך זה שהלקח מהרציחות הרבות עדיין לא נלמד, ולמרבה הצער רצח נשים הפך לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית היומית? הגיעה השעה שהנושא יעלה לראש סדר היום הציבורי, ולא ירד ממנו, עד להבטחת מניעת הרצח הבא.
לפני האסון
מתברר שזה לא רק האזרח הפרטי, ולא רק ארגונים בישראל. לא פחות הממסד הישראלי לוקה באותה תסמונת ה'סמוֹך' הנפוצה וה'לנו זה לא יקרה'. אחרת איך תסבירו שרק לאחר רציחתה של התינוקת יסמין בידי הסייעת האכזרית, במעון שבו שהתה, נזכר שר הרווחה,
חיים כץ, ונזכרו חברי כנסת, וּבראשן יפעת שאשא ביטון, להאיץ את חוק הפיקוח על המעונות.
מדוע תמיד 'מחכים' לאסון כדי לקדם חוקים ועניינים במדינה? האם לא הגיעה השעה בשלהי העשור השני של שנות האלפיים, כשהמדינה בת 70, וּלצד ההצלחות המרשימות היא למרבה הצער עתירת ותק ורקורד של מחדלים ואסונות עגומים, הגובים קורבנות מיותרים לתקן כשָלים ניהוליים וּמקצועיים קריטיים, במיוחד בנושאי רווחה, וּבכך למנוע מראש את האסון הבא?
אנא הרשויות וקובעי מדיניות הרווחה בישראל, קחו אחריות והיזכרו בכך לפני האסון, ולא אחריו. וּבא לציון גואל.
יסמין כסמל
בעקבות הרצח המחריד של התינוקת יסמין, שהפכה לסמל, דוּבר על הצורך בהתקנת מצלמות במעונות, כדי לתעד את התנהגות העובדות, ולמנוע את התעללותן בפעוטות.
אולם עם כל הכבוד, בכך לא די. עובדה המצלמות במעון של יסמין אכן תיעדו את הרצח והצביעו על הסייעת הרוצחת, אך למרבה הצער לא מנעו את האסון (הרוצחת סברה שתצליח לחמוק מעיני ה'אח הגדול' בתירוץ שהיא ניסתה להרדים את התינוקת).
מה שדרוּש הוא תֶּקן של משרד העבודה (או משרד החינוך) להקמת מעון, שמעֵבר לבטיחות פיזית יכלול הכשרת המטפלות, מבדקי אישיות (קבלת אחריות אישית וּמקצועית, יחס אנושי, התמדה, עקביוּת, עמידה בלחצים וכד'), ניסיון, עבר נקי, ותק ועוד. וכמובן על המעון, בדומה לגנים וּלבתי הספר, לעמוד בפיקוח ממלכתי. כל זאת כדי למנוע את האסון הבא.
ואל תגידו שהבעיה היא תקציבית. עובדה - המדינה היא אלופה בביזבוזים מנקרי עיניים (טיסות לחו"ל, מִבנים וּלשכות מיותרים, שכר שיא לאח"מים וכו'). אז שתקדיש משהו מִזֶה למניעת קורבנות וּלטובת חיי אדם, שקדושתם עומדת בראש סולם הערכים היהודי. וּבא לציון גואל.
