כלל: מה קורה כשאין בעל בית

האירוע של מינוי מנכ"ל חדש לכלל ביטוח, במקום איזי כהן הפורש ב-1 ביולי, מדגים מה קורה כשלחברת ביטוח אין בעל בית. זהו מקרה יחיד במינו בענף. לכל חברות הביטוח האחרות יש בעלי שליטה ובעלי בית ברורים, ידועים ומקצוענים, משלמה אליהו ועד יאיר המבורגר, אהרון קלמן ועמיתיהם. רק לכלל ביטוח אין בעל בית. ראו מה קורה.

חוק הריכוזיות מ-2013 יצר מצב חסר תקדים וכמעט בלתי נסבל בחברה זו, המחזיקה בכספים ובביטוחים של מאות אלפי אזרחים. אדוארדו אלשטיין מחזיק ב-35% מהמניות, הוא בעל המניות המוביל, אבל אסור לו להתערב בנעשה בחברה, כולל מינוי מנכ"ל. יתר המניות מפוזרות. דני נווה, לשעבר שר הבריאות, הוא יו"ר מועצת המנהלים, אבל אין לו מניות. הנאמן מטעם המדינה משה טרי מחזיק במניות השליטה, אבל אסור לו להתערב ביום-יום של החברה וכמובן אסור לו להצביע. הוא יכול לפעול מאחורי הקלעים, כפי שאכן עשה.

אחרי שאיזי כהן התפטר, לקראת יום הולדתו ה-67, הוקמה ועדת איתור של נווה ועוד חמישה חברי דירקטוריון, כדי להציע מועמד למנכ"ל. היו ישיבות, הייתה התרוצצות, היו פגישות של חברים בוועדה עם מועמדים-בכח. אף מועמד לא הסתמן כמוביל, כי אין ולא היה מי שידפוק על השולחן ויכריע.

בשלב ראשון דובר על מינוי מנכ"ל מבפנים. הוזכרו לפחות ששה שמות, בהם המשנים למנכ"ל משה ארנסט, דניאל כהן, ענת לוין ויורם נווה (אינו קרוב משפחה של היו"ר) ולפחות שניםנוספים בדרגות נמוכות יותר.

אחר כך הוחלט להעדיף מועמד חיצוני, מקצוען. הוזכרו לפחות שני שמות ראויים במיוחד: מרדכי (מוטי) רוזן, שסיים לא מכבר כהונה טובה כמנכ"ל מנורה-מבחים, ושי פלדמן,43, מנכ"ל חברת הביטוח הישיר AIG. שמות נוספים היו סגן מנכ"ל הפניקס אייל בן-סימון, מנכ"ל עמידר ראובן קפלן שהיה בעבר מבכירי כלל, סגן מנכ"ל הפניקס אייל-בן סימון .הוזכרוגם שמו של מנכ"ל איילון אריק יוגב. נשמעו קולות לטובת אמיל וינשל, שהיה המשנה למנכ"ל מגדל, הוא איש ביטוח ותיק ומנוסה, אלאש הוא עסוק כרגע בהקמת חברת ביטוח חדשה.

זוהי רשימה של מנהלים טובים וראויים, אבל אם אין בעל בית, מתרוצצים חברי הוועדה ולא יודעים מה להחליט. איזו מהומה. כל אחד מושך לכיוון שלו. משה טרי העלה הצעות, אבל הוא אינו דירקטור ואינו חבר ועדת האיתור, ואסור לו להצביע. הוזכר סגן מנכ"ל בנק דיסקונט יובל גדיש. דני נווה העדיף את שי פלדמן. רוזן נפגע מהיחס הלא-רציני, ופרש מהמרוץ. כך זה נמשך, והשעון (יותר נכון לוח השנה) תיקתק.

במצב ללא מוצא, כש-1 ביולי התקרב, עלתה הצעה לבחור בענת לוין למ"מ מנהל כללי לתקופה קצובה. לוין דחתה את ההצעה, אולי בטעות. מצד שני, היו גם לה בעיות -ראה כתבתו של יואב יצחק. גם ועד העובדים אינו אוהב אותה. אם החברה אכן תימכר מתי שהוא, חשוב שבראשה יעמוד מנכ"ל הידוע להסתדר עם ועד העובדים. יורם נוה, ולא לוין, הוא כנראה איש כזה.

לקראת סוף השבוע שעבר (יום ה', 14.6.18) קראה, המפקחת על הביטוח דורית סלינגר את ראשי החברה. היא דרשה למנות מנכ"ל קבוע ולא זמני. הדבר טירפד ממילא את מועמדות לוין. לכאורה אין לסלינגר סמכות לכפות את דעתה, אבל יש לה נשק רב עוצמה: החוק קובע, שמינוי מנכ"ל לחברת ביטוח מותנה באישור המפקחת. הדירקטוריון נדחק לפינה, ובחר ביורם נווה.

לכאורה, חייבת סלינגר לאשר את מינויו. הוא האיש הנבחר על-ידי הגוף הבוחר החוקי, אין הסכמה על מועמד אחר, והיא עצמה דרשה לבחור מנכ"ל קבוע. אבל, אם להניח שלסלינגר יש אחריות ציבורית, ולא מניעים אישיים. יש לה בעיה. נווה הוא עורך דין, כלכלן, מקובל על ועד העובדים ועוד מעלות אבל הוא איננו איש ביטוח.