לא רחוק מכאן שוכנת לה מדינה, רבת פנים, עבר היסטורי עשיר, ועתיד שלא ברור גם למוכשר שבפרשנים. אותה מדינה הוכרזה ב-2012 כמדינת אויב ונכנסה לרשימת המדינות שתומכות בטרור, מדינה שמנסה להפיץ את האיסלאם המיוחד שלה, ומדינה שקבעה כי לישראל אין זכות קיום בארץ ישראל, אולי בכלל, בכל מקום אחר.

בראשית שנות החמישים, כשלארה"ב וברה"מ היה ברור, כל אחת מצידה, שהקיטוב העולמי יעמיד ביניהם מסך של ברזל, ערב תחילתה של המלחמה הקרה, גייסו שתי המדינות את הטובים שבמומחיה כדי להבין את הצד שכנגד. לא היה מדובר רק באסטרטגים ואנשי מדינה שניסו לפצח את המוחות מהצד השני, אלא היו בראש ובראשונה אנשים מן השורה, דוברי השפה שידעו להתמצא גם בניואנסים הקטנים של התרבות שכנגד.

דוגמה מקרוב - היישוב היהודי, ערב מלחמת העצמאות, היה ערוך מודיעינית כדי להבין את העולם הערבי שלא התבייש להכריז כי למדינה הצעירה, היהודית, אם תקום, לא תהיה תקומה. הדברים נאמרו כמובן בשפה הערבית ולא האנגלית. הערבים מנגד, לא השלו את עצמם לרגע בהבינם כי הצד השני, אל-יהוד, מבינים טוב את שפתם.

מדינת ישראל הצעירה, נעזרה משחר היווסדה ביהודים דוברי השפה מבית, שבנו את מערך המודיעין הישראלי. בתחילה, לא היה מספיק זמן ללמוד לעומק את רזי השפה ולכן יהודים שבוא מרצון או שגורשו מארצות ערב, היו נכס עבור המודיעין. עם השנים, אותם יהודים וישראלים טובים כבר התבגרו והדור הראשון לא הצמיח לו דור שני. כבר אין יהודים, לפחות כמו בעבר, במדינות ערב. ישראל ידעה להכין את עצמה וייסדה את לימודי הערבית בבתי הספר, התלמידים הצעירים גויסו לצבא ותרמו למדינה את ניסיונם, אם כי המדינה ידעה גם להכשיר אותם עבור צרכיה המודיעיניים. אגב, היום, המצב בלימודי הערבית ישראל מתקרב אל מה שייקרא אצלנו בעוד כמה שנים למצב "מחדל".

קרוב לעשרים שנה שהמודיעין הישראלי מיודע בנוגע לניסיונות האירנים להתחמש בגרעין, ולא למטרות שלום. בשני עשורים אלא, לא נעשה דבר לא במערכת הציבורית האזרחית ולא הצבאית כדי ללמוד על המדינה, שמבקשת למחות אותנו מעל פני האדמה. כיום קיימים רק שני בתי ספר שמלמדים את השפה, וכמובן לא מזמן זכינו להצצה לקורס פרסית בחיל מודיעין ששרו לכולנו "יכ דל מיגה" (לב אחד אומר).

זה לא מספיק. נכון שעיני מדינת ישראל ואזרחיה הוא בעיקר מערבה ולא מזרחה, גם תרבותית וגם מקצועית. אולם, אם לא תואיל מדינת ישראל, בעיקר שר החינוך וראש הממשלה, להפנים כי בהיעדר מומחים ודוברי השפה הערבית ולא פחות חשוב - הפרסית, תהיה זו בכייה לדורות. מעבר לצורך המודיעיני התכליתי, ישראל זקוקה לדוברי השפה וזאת כדי ללמוד על עושרה ועברה העשיר של המדינה המיוחדת הזו, שראשיה מבקשים למחות אותנו מעל פני האדמה. המתמטיקה חשובה להיי-טק, התנ"ך חשוב לרוח, השפה - היא הכל גם יחד, בעיקר מהווה גשר וחיבור בין עמים.