אחת לכמה חודשים אנו מתבשרים על רכישה חדשה / שותפות / זיכיון אשר מבצעת קבוצת הראל ויזל מפוקס, אשר אוספת לאמתחתה בכל פעם מותגים נוצצים, אשר מככבים בכל קניון ומרכז קניות.

ריבוי המותגים והפעילויות, מעמיד את קבוצת ויזל כשוכר הגדול ביותר בכל פעילות קמעונאית קיימת, דבר אשר גורר בעקבותיו מספר היבטים מעבר לשכפול / ולשעמום הצרכני אשר נתקל באותו "הרכב" חנויות בכל מרכז קניות, אלא גם תלות רבה והדדית בין קבוצת פוקס לקבוצות הנדל"ן השונות.

מובן שקבוצת ויזל נהנית מתנאי שכירות משופרים, אולם תנאיה המשופרים באים על חשבון אותם בעלי עסקים "רגילים" אשר מספרם בקניונים הולך ופוחת ובעקבות כך גדל השעמום הקמעונאי במרכז, עד שמנהליו נאלצים "לרענן/ולגוון" - להביא דוכני אוכל, ירידים, שעות סיפור, הפעלות ילדים וכדומה, על-מנת ליצור עניין.

אפשר להמשיך ולהקצין את התופעה, אולם ראייה קצרת טווח / שיקולי מאזן ודווח רווח והפסד וחוסר נחישותם של בעלי המרכזים לבצע מהלכים אסטרטגיים ולהכניס עסקים חדשים בתנאים משופרים וטובים (אפילו בחינם למשך מספר חודשים של חצי שנה עד שנה!), בסופו של תהליך, תעמיד אותם בסכנה לאובדן עניין בפעילות המרכזית שלהם.

כולנו זוכרים של פעילותה של סקאל, ואפילו של קבוצת פישמן, אשר דעכו והתפוררו תוך מספר שנים לא רב ולא לעולם חוסן.

חברות הנדל"ן הקמעונאי, חייבות למצוא דרכים מקוריות ולא רק דוכנים רגעיים על-מנת לגוון את המרכזים ואפילו בהצעות ערך מפליגות ליזמים חדשים / חנויות שונות ומגוונות - אחרת הן יכולות למצוא עצמן לא בריקודים עם הדובים, אלא בחיבוק דובים.