אנדרס מנואל לופז אוברדור – זה האיש המוביל לקראת הבחירות לנשיאות מקסיקו, שיתקיימו ב-1.7.18. עלייתו נראית למתנגדיו כאיום הגדול ביותר על המשטר הדמוקרטי במדינה ועל כלכלת השוק החופשי שלה, מדווח וושינגטון פוסט.

אוברדור, איש השמאל שהיה ראש עיריית מקסיקו סיטי, נהנה מיתרון משמעותי בסקרים, במיוחד בזכות הבטחתו להילחם בשחיתות עד חורמה. אבל מתנגדיו במגזר הפרטי טוענים, שהצעדים הדרמטיים ביותר שלו עלולים להרוס את הכלכלה המקומית. פרשנים ואינטלקטואלים מזהירים, שהעדר הכבוד לממשלה עלול להביא לתקופה של דמוקרטיה צולעת. אחרים אומרים שהחששות מפני נשיאותו של אוברדור הם מוגזמים ומנופחים במתכוון בידי יריביו. בשלב זה של הקמפיין, דומה שהוא מאמץ סוג של קו מרכזי ומחזר אחרי כמה מראשי המגזר העסקי שיצאו נגדו.

ההשלכות משמעותיות גם מחוץ למקסיקו. זוהי שותפת הסחר השלישית בגודלה של ארה"ב (אחרי סין וקנדה), והנשיא הבא יצטרך להתמודד עם דרישתו של דונלד טראמפ לשנות את הסכם הסחר החופשי הצפון-אמריקני (נאפט"א) ולבנות חומה בגבול בין המדינה.

לדברי הפוסט, רבים מן המשקיפים רואים שני אוברדור. האחד הוא פרגמטיסט ואחראי מבחינה פיסקלית, כפי שהיה בתפקידו כראש העירייה (2005-2000); השני הוא פופוליסט חסר מעצורים שרעיונותיו עלולים להוביל למשבר כלכלי. הללו כוללים גידול חד בהוצאה על תוכניות סוציאליות, הגבלת מחיר הדלק ועצירת התוכנית לרפורמה בענף הנפט המצוי בשליטת הממשלה. השאלה היא, איזה מהם יהיה הנשיא.

אוברדור התמודד פעמיים בעבר על הנשיאות, ויש הרואים מקור לדאגה בצורה בה התנהג אחרי הפסדו בהפרש קטן ב-2006: הוא ניהל במשך שבועיים מסע מחאה בלב מקסיקו סיטי והכריז על עצמו כנשיא האמיתי, תוך הבעת אי-אמון בבתי המשפט ובמערכת האלקטורלית של ארצו. כעת יש התוהים, עד כמה אותה התנהגות מלמדת על מידת מחויבותו לשיטה הדמוקרטית.

אוברדור כבר הבטיח לקיים משאל עם על נשיאותו בתום מחצית מהקדנציה בת שש השנים ולפרוש אם יפסיד. הוא גם הכריז שלא יגור בארמון הנשיאות ולא ישתמש במטוס הנשיאותי, אותו לדבריו ימכור לטראמפ. צעדים כאלו אינם פוגעים בדמוקרטיה, אך החשש הוא שההכרזות מלמדות על נכונותו של אוברדור לפעול בניגוד לנורמות החוקתיות. ויש למקסיקנים תקדים המספק להם סיבה לחשוש: בשנים 2000-1929 נשלטה המדינה בידי המפלגה המהפכנית, וברוב התקופה הממשלה מילאה תפקיד מרכזי במשק ודיכאה את האופוזיציה.

עם זאת, מציין וושינגטון פוסט, מקסיקו השתנתה בצורה משמעותית מאז תחילת המאה. נאפט"א הביא אליה את וולמארט, ברגר קינג ומפעלי רכב אמריקניים. היא הפכה לדמוקרטיה רב-מפלגתית. בשנת 2013 אישר הפרלמנט רפורמה המאפשרת לחברות זרות לחפש נפט במדינה – שינוי חד לעומת המדיניות שראתה בזהב השחור סמל לאומי. "אנחנו לא רוצים עימות עם ארה"ב", אומר הקטור וסקונסלוס, יועצו של אוברדור לענייני חוץ.

רוב הפרשנים והדיפלומטים אומרים, כי קלושים הסיכויים שאוברדור ינסה לשנות בצורה דרמטית את המודל הכלכלי המקסיקני. הוא הבטיח שלא יהיו הלאמות, אם כי המצע של מפלגתו טוען שהמודל הניאו-ליברלי העניק למיעוט את השלטון הכלכלי והפוליטי. הוא גם הבטיח להגביל את עליית מחירי הדלק לשיעור האינפלציה ולבחון מחדש את חוזי הנפט והגז שנחתמו בתקופתו של הנשיא היוצא, אנריקה פנה נייטו. ההערכה היא, שהמבחן הגדול הראשון של ממשלו יהיה בתחום האנרגיה – האם ינסה לממש את הבטחתו להגביל את מחיר הדלק. אם כך יקרה, הדבר עלול לערער את אמון המשקיעים במדינה, במיוחד במגזר האנרגיה שהוא המרכזי בכלכלתה.