כאשר התמודד בוב דול ב-1996 על הנשיאות מול ביל קלינטון, הייתה ססמתו: Dole in 96. הדמוקרטים הגיבו: Dole is 96. כעת דול באמת מתקרב לגיל זה – הוא בן 94 – ויש לו עוד שליחות אחת למלא: להנציח את ותיקי צבא ררה"ב.

דול מרותק לכסא גלגלים ואחרי שנים של סרבנות מאפשר כעת לאח רפואי לסייע לו, אך זה אינו עוצר אותו – כותב וושינגטון פוסט. מדי שבת הוא נוסע לאנדרטה שהקים במו ידיו ליד ביתו שבקנזס לחללי מלחמת העולם השנייה, בה נטל חלק פעיל. ואז מצטרפים אליו ותיקים כמותו: רבים מהם בכסאות גלגלים, מוגבלים בשל שנותיהם אך מלאי גאווה, הבאים לראות את ההוקרה להקרבתם ולפגוש את אחד ממנהיגיה הבולטים של ארצם.

"טוב לראות אותך. מהיכן אתה?", שואל דול שוב ושוב. ניו-יורק, טנסי, נבאדה. בני 90, בני 94, היה אפילו מבקר בן 103. דול עושה זאת במשך שלוש שעות רצופות באותה שבת ספציפית; לעיתים זה אורך שש שעות. הוא נשאר ליד האנדרטה עד שאחרון הוותיקים מסיים את הביקור. הם לוחצים את ידו השמאלית – הימנית משותקת – טופחים על שכמו, ולעיתים דול חוזר הביתה לא רק עייף, אלא גם מיוזע ודומע.

ככל שבריאותו מאפשרת זאת, דול מגיע מזה שנים לברך את אותם ותיקים המבקרים בחינם באנדרטה, במימונו של המלכ"ר Honor Flight Network. רבים מהתפקידים שמילא דול בעבר הפכו לזיכרון רחוק – גיבור מלחמה, מוביל מאבק למען הנכים, מנהיג הרוב בסנאט. על המשימה הנוכחית הוא לא מוותר, גם אם היא הצטמצמה לשבתות בלבד. "זה רק עוד שירות לציבור שאני עושה. לא נותרו הרבה ותיקים ממלחמת העולם השנייה. זה חשוב לי".

זה חשוב גם בשביל דול, מציין הפוסט. דומה שהוא שואב אנרגיה מכל מפגש, מכל מבט בתותחן או בחייל רגלים או באיש אספקה, דומה שהעיסוק הזה מותיר אותו צעיר. "אני אומר להם שזה לא חשוב מאיפה הם, באיזו מלחמה שירתו, האם נפצעו או לא. כולנו ביחד בסיפור הזה", אומר דול. "לבוב יש מטרה: הוא רוצה לשפר את חייו של אדם אחד בכל יום", מוסיפה רעייתו, הסנאטורית לשעבר אליזבת דול.

אחד מהם הוא ויליס קסטייל בן ה-90, אשר שירת בצי לאחר מלחמת העולם השנייה, שלא היה בטוח שכדאי לו להתאמץ ולטוס מטנסי בשביל לראות כמה מזרקות. "הוא הפך את זה לכדאי", אומר קסטייל על דול ביושבו בכסא הגלגלים שלו ליד האתר. ידו המשותקת של דול הייתה מונחת על זרועו של קסטייל והשניים שוחחו על הגיל ועל הצי. "האיש היחיד שהייתי רוצה יותר לפגוש הוא [האדמירל] צ'סטר נימיץ, אבל הוא מת", מוסיף קסטייל.

דול מעדיף להותיר את הפוליטיקה מחוץ לאתר, שבעיניו מהווה מקדש של אחדות לאומית. אבל מבקרת אחת שואלת אותו על דונלד טראמפ, בו תמך כאשר היה המועמד הרפובליקני: "מה עם כל הציוצים הללו?". דול משיב: "חשבתי שציוצים מיועדים לציפורים, אבל הוא אוהב את זה ולא יוותר".

גם אחרי שעתיים, דול שם לב לכל כלב ולכל אישה יפה שעוברים, ושואל לשמותיהם (של הכלבים) ומטה את לחיו (לעבר הנשים). "אה, אתה רוצה נשיקה", אומרת ליזה וולז, מורה מקליפורניה. "או, עוד אחת? אתה נהדר. תודה, סנאטור!". דול מעיר שהוא מכייף יותר כאשר אשתו אינה באה איתו, והיא מגיבה: "זה בסדר. כאשר אני כאן, אני מתחבקת ומתנשקת עם כל הגברים שנכנסים".