קללות, סיבות ומסקנות

זהו ספר של לקסיקון לא מלא ולא מדעי של ניבים שונים שבפי יהודי עירק, שיצא לאור ב-2018, על-ידי הגברת דייזי יצחקי ילידת בגדד, 1928, שעלתה ארצה ב-1950. היא שירתה במשטרת ישראל ובעלת תואר ראשון ושני בספרות ערבית ולימודי האיסלאם באוניברסיטת בר-אילן.

הספר מכיל 235 ניבים מיוחדים, בלהג הערבית היהודית העירקית, שמרכיביו הושפעו מן הארמית, העברית, הערבית, הפרסית, הטורקית ועוד. הספר מכיל מבוא, והסברים קצרים, אודות גירוש, התיישבות והתפתחות היהודים בעירק, הכיבוש האיסלאמי, הולדת להג יהודי עירק, אמרות משלים ומשפטים.

כמו-כן, הביאה דייזי יצחקי, בקצור, הסברים על קללות, סיבות ומסקנות וכן, מספר ביטויים מעורבים ותקציר מתומצת על בית אביה שבו מציינת, אירוע טראומתי חשוב בתולדות יהודי עירק " הפרהוד".

הלקסיקון הזה, סודר לפי אלף בית והוא מובע בערבית, באותיות קידוש לבנה ובתעתיק, עם הסבר מילולי של כל פתגם והסבר קצר נוסף.

יש לציין, שכל הפתגמים שבספר זה, הם בלהג הערבית היהודית הבגדדית. לא כאותם הפתגמים שאני אישית תרגמתי ופרסמתי באינטרנט, באתר פרשן ובפייסבוק, קובץ של משלים בלהג המוסלמי. אני תרגמתי את האמרה או המשל לעברית שמושית, כדי שהתרגום יהא קליט לקורא העברי, שיוכל להשתמש בתרגום שלי בשפת היום יום וכדי להביע את מבעו, בבהירות, דרך הפתגם ולעמוד על כוונת דבריו בקיצור, בדייקנות ולעניין. מיטב הדיבור הוא בקיצור ולעניין.

להלן מספר דוגמאות של פתגמים מתורגמים מן הערבית הראויים לשימוש גם בעברית:
- פונָה אלָיִךְ בִּתי להַשְׁמיעֵךְ כַּלָּתִי
- אֶת שֶׁהוֹתִיר הַגַּנָּב, נטל מַגִּיד העתִידוֹת
- גּבֹוה כַּדֶּקֶל אַךְ שִׂכְלוֹ כַּעֶגֶל

מסתבר, שדייזי ניסתה לתת תרגום מילולי מדויק לפתגמים שהביאה, ואני טוען שנטיב, יותר אם נתרגם את הפתגמים לשפה העברית, כך שתהא מובנת לקורא העברי, עד כדי כך שיתפתה להשתמש בתרגום לדוגמא: פתגם שלא הובא בלקסיקון האומר: איד'א ינדלק מאי אל וע'ד תצ'ל ר'יחתו, לאמור: אם ישפכו מי הוורדים, ניחוחותיהם עדיין עדים.

אין מנוס, מלציין שבספר נפלו מספר שגיאות, הן בביטי הערבי והן לעתים בהסבר, אף כי, ככלל ראויה דייזי יצחקי, עורכת לקסיקון זה, להרבה תודות על עבודתה החשובה והמעניינת, בכך שהנציחה בכתובים מאירי עיניים, אמרות ופתגמים חשובים אלה. אף כי שלפניה עשו זאת יהושוע המאירי, ד"ר אברהם בן יעקב, ורחמים רג'ואן.

דייזי יצחקי התייחסה בסוף ספרָהּ לפרהוד, לפיכך, מצאתי לנכון, להביא את דבריה כפי שהיא כתבה בדיוק, כדי לידע את הקורא, באירוע זה וכך היא כותבת: "האירועים התחילו בחג השבועות, ו' בסיון -1-2 ביוני 1941. שמענו יריות וצעקות, זה נמשך כל הלילה, היינו סגורים בבתים ובחושך עד למחרת.

בשעות הבוקר, התחיל ההמון לפרוץ את הבתים. את הבית שלנו לא יכלו לפרוץ מאחר שהשער שלנו היה חזק. לאחר מכן מצבנו החמיר. בביתנו היו באותו הזמן 47 בני אדם, כולנו במרתף הבית. השכנים, לאחר שפרצו את בתיהם, עברו דרך הגגות לביתנו ולכן מספר השוהים בביתנו היה רב.

אבי כדורי שוחט, היה נואש ולכן החליט לפתוח את הדלת. הוא דיבר עם כל אלה שבחוץ - "קחו את הכול!" אמר להם: "אבל אל תגעו בנו!".

כשנפתח השער, זרמו לחצר מאות אנשים. בחור צעיר מזויין בנשק, נכבס למרתף וכיוון את נשקו לעבר הנוכחים. אחד מחבריו אמר לו: "תקצור אותם"! באותו הזמן, היו במרתף גברים, נשים וטף. אמי, ישבה על המחצלת מוקפת ילדים קטנים בוכים. אבי ישב על מדרגות המרתף.

הכניסה למרתף הייתה מחופה בדלת סורג. דרך הסורג החדיר אחד התוקפים רומח וניסה לדקור את אבי בגבו, אך הוא הספיק לחמוק בזמן. המבוגרים עמדו בחצי מעגל וגוננו על הילדים. שהסתופפו מאחוריהם. כולם עמדו קפואים מפחד. הפחד של מי שעומדים להוציאם להורג.

באותו רגע של פחד, התקרב אחד מבני השכנים אל החמוש ואמר לו: "קח את שעון הזהב הזה ותעזוב אותנו"! החמוש הוריד את הנשק. הבחור המעיר שנתן את השעון, היה לא אחר, מג'ורג' שאשה. שכעבור שנים רבות, היה אחד התורמים המרכזיים לבניית מגדל האשפוז, של בית החולים על שם בילינסון בפתח תקוה.

לאחר שהתוקפים בזזו את הבית - דברי כסף, שטיחים יקרים, הכל מכל כל - נרגעו הדברים במקצת.

לגיסי, היה חבר מוסלמי וזה שלח מכונית עם נהג, הוא לקח אותנו לכיוון הגשר החוצֵה את החידקל, על הגשר עמד קצין לגיונר ירדני, הוא שאל אותנו: "לאן אתם הולכים"? אמרנו: "הולכים לחבר בצד הזה של בגדד" הוא אמר: "אל תלכו לבד! כי יהרגו אתכם בדרך, אני שולח אתכם שני שוטרים שישמרו עליכם" וכך, הנהג והמכונית נסעו הלוך ושוב שלוש פעמים, עד שכל מי שהיה בביתנו, עבר לצד הבטוח יותר של בגדד, היינו שם רעבים, חלקנו יחפים - פשוטו כמשמעו.

אחרי מספר ימים, חזרנו לביתנו. הבית היה ריק מרהוט, מכלי בית, מאוכל, מבגדים משטיחים - מאומה לא נשאר. גם ההתאוששות מן מאירוע הדמים הזה, הייתה קשה.

לאחר הפרהוד הצטרפנו אני ואחותי לתנועה הציונית כפי שעשו רבים אחרים".