|
מנדלבליט. לגלות לו סוד [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
עד מדינה הוא עבריין המקבל טובות הנאה על-מנת להעיד נגד חבריו לפשע. עדותו של עד המדינה נחשבת כעדות "בערבון מוגבל" ומחייבת תימוכין בראיות אחרות. מכאן שמעמדו של עד מדינה הוא מראש מעמד רעוע אשר לא ניתן אמון מלא בדבריו.
אבל מה קורה אם פתאום בסדרת תיקים שצצים בעניינו של ראש הממשלה מגייסת המדינה חמישה או שישה עדי מדינה, עוד ועוד אנשים אשר מראש רמת האמון בהם מוטלת בספק? האם רק אנשים מוטלים בספק יכולים להעיד בתיקים אלה? מי צריך את כמות האנשים המפוקפקים האלה?
ובמקרה כזה, מי בדיוק עושה דה-לגיטימציה למעמד עד המדינה? האם אלה הפוליטיקאים המביטים בגיחוך על עדר העדים המפוקפקים, או מי שיוצר את הדה-לגיטימציה הזו הם המשפטנים, "שומרי הסף", האוספים את העדר המפוקפק הזה וייתכן מאוד שעוד ידם נטויה.
יתרה מכך, איזה עדים הם מביאים? הם מביאים אנשים שהיו שמנה וסלתה של החברה, בעלי תפקידים מכובדים, אשר היו שם, נהנו ממנעמי המעמד והתפקידים הרמים שלהם, ופתאום הם התהפכו. היכן הם היו קודם? מה קרה קודם שאיפשר לעדי ה"יושר" האלה לחיות באותה אווירה שכעת הם מתארים בשאט נפש כביצה טובענית.
חוסר תכלית
ומעל לכל, איזה חומרים מביאים העדים האלה? היועץ המשפטי לממשלה אומר "היו לא מעט ענייני רכילות או חסרי תכלית פלילית, ואת זה עצרנו" ודאי שהיו לא מעט ענייני רכילות חסרי תכלית. כפי שהנתונים נראים מכאן, כל התיקים האלה, או לפחות מרביתם המכריעה, עוסקים בענייני רכילות חסרי תכלית, והון ציבורי ענק מושקע בניסיון בוטה ומכוון לזקק אשמות פליליות מתוך אותם רכילויות חסרות תכלית, ומי שמביא את הרכילויות האלה לשולחן הם אותם "עדי מלך", היינו עדי מדינה.
ציפייה לעיתונות טובה היא פלילית? ציפייה לעיתונות טובה היא רכילות חסרת תכלית, מו"מ בין עורך עיתון לפוליטיקאי על עיתונות טובה היא פלילית? מו"מ כזה הוא רכילות חסרת תכלית. חמגשיות, רהיטי גן, ומלצרים הם פליליים? שטויות, חמגשיות, רהיטי גן ומלצרים הם רכילות חסרת תכלית. בקיצור לא אמרנו יותר ממילה או שתיים ו-70% מההר של שומרי הסף עם עדר עדי המדינה, הוליד עכבר אם לא עכברוש.
והייתי רוצה לגלות לד"ר מנדלבליט עוד סוד. מילא אנו מחסלים את שארית המעמד של עדי המדינה, אבל אנו גם משחיתים את מעמדם של "שומרי הסף", היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה, המשטרה וגורמי החקירה שלה, בכך שבמקום לשים את עיקר הדגש על פשיעה ופשיעה חמורה, הם מתעסקים בנבירה אובססיבית בערימות הרכילות חסרת התכלית.
כמה מצער שמערכת אכיפת החוק לא מבדילה בין טוב לרע, בין טפל לעיקר, בין מניעים פוליטיים התקפים במישור הפוליטי, ובין מניעים של אכיפת חוק התקפים במישור המשפטי. והסלט הזה שעושים שומרי הסף, הוא זה שמדרדר את אמון הציבור במערכת המשפט, בעדי המלך שלה ובמשרתיה, מן המסד עד הטפחות.