כפתורים <br>

הניה: אני הולכת

מני: לכי. לאן את הולכת.

הניה: לאכול אני הולכת. לא נעים לי לבד. אבל אני הולכת.

מני: מה זה לבד. כולם אוכלים שם.

הניה: מה לי כולם. בין כולם אני לבד. בלעדיך אני לבד.

מני: גם אני. אבל אני אין לי ברירה.

הניה: יש לך. הוא כבר לא יבוא.

מני: הוא אמר שיבוא.

הניה: אמר שיבוא בצהריים.

מני: אמר.

הניה: והוא לא בא.

מני: מפני שהוא עוד יבוא.

הוא כבר לא יבוא. אני יושבת אתך כבר ארבע חמש שעות וממתינה לו שיבוא והוא לא בא.

מני: סימן שהוא עוד יבוא.

הניה: סימן שאתה מחכה למה שכבר לא יבוא. לא חדש. אני הולכת.

מני: הוא עסוק. יתפנה ויבוא.

הניה: מה עסוק? שבת, והוא עסוק? הכל סגור והוא עסוק?

מני: הראש שלו לא סגור. הוא עובד עם הראש.

הניה: שטויות.

מני: עולם חדש הניה. לא חייטים. לא סנדלרים. לא נגרים. גם לא תופרות. לא פטישים ולא מחטים. לא ידיים. לא ורידים ברגליים. לא זיעה. ראש הניה. ראש. כל היום וכל הלילה ראש.

הניה: לחייטים לא היה ראש? לתופרות לא היה ראש? יש בכלל ראש בלחי ורידים ברגליים? אם הראש זקן - יש?

מני: ראש אחר.

הניה: אותו ראש מני. אותו ראש. אולי יותר טוב. תאמין לי. הם היו באים כשמחכים להם. אני הולכת. עוד מעט כבר לא יגישו. אתה בצום?

מני: מה פתאום.

הניה: אבל מחכה. זה בצום. ולפני שאני הולכת, תגיד לי מה זה 'ראש'?

מני: ראש זה פלאפון.

הניה: יש לי.

מני: זה מחשבים. פלאי פלאים.

הניה: לכל הנכדים שלי יש.

מני: לאבא שלך לא היה.

הניה: הוא לא היה חכם פחות.

מני: עם כל הכבוד.

הניה: אם הוא לא בא כשאתה מחכה לו, הוא חכם יותר? אם הוא היה סנדלר, הוא היה בא? ראש, ראש, איפה הראש שלך?

מני: את יכולה ללכת. זה הבן שלי. אילו הוא היה שלך היית מחכה לו גם את. אני אסתדר בלחכות כאן לבד.

הניה: שמע, זה לא שיחה לעניין. אתה נעלב כמו ילד נזוף. מני יקירי שלי, אנחנו זוג זקנים וטוב לנו יחד, זה הכל. היינו מתים גם אתה גם אני מקור אילו היינו, אני לבד, ואתה לבד, בתוך החבורה הנובלת המחכה כאן ביחד בפרוזדור לטרקלין.

מני: אין לי מושג על מה שאת מדברת.

הניה: יש לך. אתה יודע מה זה פרוזדור ואתה יודע מה שזה טרקלין. בא. אני לא הולכת לבד.

מני: אני לא יכול. אני מחכה לו פה. את יודעת שהוא ממציא? את לא יודעת! כשהוא יושב בכורסה ועיניים שלו עצומות וכל אחד חושב שהוא ישן, הוא ער כמו נמר רעב. חושב. ראש. אמרתי לך ראש. עובד כל הזמן. מתעייף מלחשוב. מלהמציא. הוא יגמור ויבוא, ויגיד לי אבא, מצטער, היה לי משהו שלא יכולתי לדחות אותו.

הניה: והוא יגיד לך מה?

מני: לא יגיד. לא יכול להגיד. הוא ממציא. עולם חדש.

הניה: מה הוא ממציא שעוד לא המציאו?

מני: הכל. כל מה שיהיה. חשבת פעם מה צריך היה להמציא כדי שהנכדים שלך יצטלמו בהרי השלג הגבוהים באלפים ובאותו רגע את כבר רואה את התמונה שלהם כאן במדבר?

הניה: אני לא מתרשמת.

מני: לא ? כי אין לך מושג. בשביל להתרשם צריך מושג.

הניה: יש לי. אני אומרת לך שיש לי, ושלך אין.

מני: עכשיו את נעלבת.

הניה: לא. אני רק אומרת שההמצאות הגדולות באמת כבר הומצאו מזמן. אתה חושב שאם רואים תמונה במדבר שצולמה בשלג זה רבולוציה?

מני: אלא מה. זה היה קורא לאבא שלך? לסבא שלך? לסב-סבא ולסבת-סבתא שלך?

הניה: הם היו טיפשים? מפגרים?

מני: אומללים. מוגבלים. עגלות וסוסים. תנורים ופחמים. עולם שהתחיל ונגמר בכפר.

הניה: אתה לא מבין. ההמצאות הגדולות מני, החכמות מני, המהפכניות ביותר מני, לא חיכו לא לסבא ולא לסבא של הסבא שלי ושלך.

מני: למשל? מה ההמצאה הכי הכי בעינייך?

הניה: הכי הכי? בעיניי? למשל כפתורים.

מני: מה ?

הניה: כפתורים.

מני: כפתורים?

הניה: כפתורים.

מני: של מה? של חולצות, של חליפות? כפתורים?

הניה: כפתורים. לא. לא שמישהו ישב ועיניים שלו סגורות וחשבו שהוא ישן אבל באמת הוא היה ער כנו נמר וכשהוא פקח את העיניים יצא לו כפתור!

מני: נכון. הוא לא המציא.

הניה: המציא!

מני: מה פתאום. עשו כפתורים מאבני חצץ. המציאו את החצץ?

הניה: יש עוד חיה בעולם שלוקחת אבנים ועושה מהן כפתורים?

מני: תלכי לאכול. עוד מעט תגידי לי חיתולים. יש עוד חיה בעולם שעושה לגורים חיתולים?

הניה: אז גם חיתולים. אני הולכת אבל תגיד לי, אתה מחכה לבן שלך מפני שהוא ממציא או רק מפני שהוא לא בא? את האמת? אני אומרת כפתורים, אתה אומר מחשבים. אין הבדל מני. אבל בבנים יש הבדל.

מני: איזה הבדל.

הניה: הם לא באים.

מני: כשעשו כפתורים היו באים?

הניה: אני לא יודעת אבל על היום אני יודעת.

מני: תלכי. בזקנים יש הבדל?

הניה: אני לא יודעת. מה אתה אומר?

מני: מה אני אומר. אין הבדל. הם תמיד היו מחכים. אם לא תלכי תאחרי גם את הלפתן.

הניה: אולי כבר איחרתי. אולי הוא עוד יבוא. עד צאת הכוכבים.