לקשימי היא אלת העושר וההצלחה במסורת ההינדית, אבל בנות מינה בהודו המודרנית רחוקות מאוד גם מעושר וגם מהצלחה. ההשתלבות של נשות הודו בשוק העבודה היא הנמוכה ביותר בין 20 המדינות המובילות בעולם, למעט סעודיה. הן תורמות רק שישית מהתוצר – מחצית מהממוצע העולמי. זו אחת הסיבות לכך שהודו נשארת כל כך ענייה, כותב אקונומיסט.

המצב גרוע עוד יותר, שכן חלקן של הנשים בשוק העבודה ההודי הולך ויורד: מ-35% ב-2005 ל-26% בלבד כיום. באותו פרק זמן הוכפל היקפה של הכלכלה ההודית ומספר הנשים בגיל התעסוקה עלה ב-25% ועומד על 470 מיליון – אך מספר הנשים העובדות ירד ב-10 מיליון. אם מספר הנשים ישתווה למספר הגברים, יתווספו בהודו 235 מיליון משרות – יותר ממספרן בכל האיחוד האירופי ויותר מן הנחוץ כדי למלא את כל המפעלים ביתר אסיה. ואם זה יקרה, מעריכה קרן המטבע, הודו תהיה עשירה ב-27% יותר. ובהתחשב בכך שיותר הודיות מוכות בידי בעליהן מאשר במקום העבודה, תהיה לכך גם חשיבות אנושית ממדרגה ראשונה.

הצעד הראשון כדי לשפר את המצב הוא להבין אותו. חלק מהירידה בכוח העבודה הנשי נובע מסיבות מבורכות: ילדות נשארות יותר זמן בבית הספר – וממילא מחוץ לכוח העבודה. אבל רובו נובע משתי מגמות שליליות. הראשונה: ככל שהמשפחה עשירה יותר, גוברת הנטייה להותיר את האישה בבית. התפיסה הכללית היא שמרנית ולפיה תפקידה הראשון של האישה הוא לדאוג למשק ביתה.

בסקר משנת 2012 הסכימו 84% מההודים, שזכותו של הגבר לעבודה עולה על זו של האישה. גברים תופסים 90% מ-36 מיליון המשרות שנוצרו בתעשיה ההודית מאז 2005. אבל אלו הטוענים שהנשים עצמן מעדיפות להישאר בבית, צריכים להתמודד עם העובדות: שליש מעקרות הבית היו רוצות לעבוד, ויוזמות תעסוקה ממשלתיות מושכות יותר נשים מאשר גברים.

זה מוביל לבעיה השנייה, ממשיך אקונומיסט: העדר מספר מספיק של הזדמנויות תעסוקה. שוק העבודה ההודי עבר ממשרות שמולאו לעיתים קרובות בידי נשים – במיוחד חקלאות – למקצועות גבריים בתעשיה. שוק העבודה הבלתי-גמיש והבלתי-יעיל לא הצליח לפתח משרות חלופיות בייצור ובשירותים, שהן שער הכניסה של נשים במדינות עניות אחרות. בבנגלדש השכנה – המסורתית לא פחות מאשר הודו – גדל מספר הנשים העובדות ב-50% מאז 2005 בזכות הזינוק בענף הביגוד; בווייטנאם עובדות 75% מהנשים.

חלק ניכר מהפתרונות המקובלים לבעיית תעסוקת הנשים לא יעבדו בהודו, טוען השבועון. בניגוד לשאר העולם, רמת התעסוקה של ההודיות יורדת כאשר השכלתן עולה. גם העיור לא עוזר: לכפריות יש סיכוי כפול להשיג עבודה. הפתרון המשמעותי היחיד היא רפורמה כוללת בשוק העבודה ההודי, כך שנשים יישאבו אליו בהמוניהן – ולשם כך צריך לשחרר אותו מפיקוחם של פקידי ממשלה. הדרך המומלצת: עידוד תעשיה ביתית. הנשים ממילא מבלות את רוב זמנן בבתיהן. אם הגברים יעזרו יותר (הודי ממוצע מקדיש שעתיים בשבוע למשימות ביתיות), ניתן יהיה להעלות ב-10 נקודות האחוז את השתתפותן של הנשים בשוק העבודה – עלייה השווה תוספת של 550 מיליארד דולר לתוצר.

ניתן לטעון, שהודיות רבות אינן עובדות בשל נטל העבר של בורות ואפליה. אבל לא ניתן לחכות עד שתהליכי השינוי יבשילו, קובע אקונומיסט. הלאומנות ההינדית של ממשלת נרנרדה מודי הופכת אותה למועמדת בלתי סבירה לקידום זכויות הנשים. אם לא ייעשה משהו, אפילו נשות סעודיה יעקפו את נשות הודו. יש צורך בדחיפה נוספת מלמטה כדי להעניק לנשות הודו את מה שמגיע להן: משרות בנות קיימא.