סער הוא אחת משתי הדמויות המרכזיות בספרו של דניאל שנער "שמים אדומים". סער נולד בירושלים. ביום בו נולד "השמים היו אדומים" (13). ביום שהסתבר לו, שחברו עלי משכם הוא דמות בכירה בארגון, שאחראי לרצח יהודים רבים - "השמים היו שחורים" (185).
דניאל שנער, שנפגש עם אימת המוות פנים אל פנים כאיש ביחידה מבצעית מודיעינית, הוא גם זה שפתח לנו צוהר אל עולמו של עלי, שבנעוריו ראה עצמו מקדיש את חייו לקרירה מדעית, במיוחד כשזכה למלגת לימודים באוקספורד.
הקרירה המדעית הומרה מהר מדי בנרטיב של "טוב למות בעד ארצנו". הפעם זה לא יוסף מתל חי, הפעם זה עלי הפלשתיני, עלי שהמיר עולם אקדמי ודיאלוג לשלום ב"
אני מוכן למות עכשיו פה במקום, אבל חבל לי שלא אספיק לעשות משהו כעם חופשי, אני רוצה לעשות משהו עם משמעות לפני שאמות" (עמ' 162) והוא רוצה למות בעד ארצו ומולדתו וגם במחיר הירי ללבו של סער.
הפעם זה עלי שאחיו נהרג בטעות, כי "במלחמות יש טעויות וגם חפים מפשע נפגעים" (13). אבל יש נהגים "כועסים של טנקים ישראלים הדורסים מכוניות ברחוב במשחק, שברו קירות ואת מדרכות האבן העתיקות, כשהם משאירים אחריהם שובל של הרס..." (180).
לי כקורא, נקודת האור בכאוס המדמם הוא סער, איש המבצעים ביחידה מסווגת. הקצין סער, שניצב יום יום מול האימה ולזכותו מניעת פיגועם המוניים, הוא זה שכואב את מות איש הנדל"ן סיף אחיו של עלי ונותן לכך ביטוי במכתב, הגם שהוא "קצת חושש מפניו", חושש מעלי. (עמ'146).
סער, הלוחם ללא חת במבצעים רבים, חש חובה מוסרית להכיל את כאבה של משפחה פלשתינית, משפחת עלי, על מות בנם.
תהום עמוקה
כשפורום משפחות שכולות ישראליות-פלשתיניות ביקש לתת ביטוי מכיל של כאב הורים שכולים משני העמים בטקס משותף, תגובת שר הביטחון, אביגדור ליברמן, הציגה אותם - ולמעשה גם את גיבור ספרו של דניאל שנער, הלוחם סער, כמשתפי פעולה עם הטרור, ולא בחל להשתמש במילה בוגדים. אני כותב שורות אלו מתוך כאב. ספר - שהפגיש אותי עם שני חברים מירושלים ומשכם, שבנעוריהם נרקמה חברות הדוקה - מפגיש אותי איתם בבגרותם, כשהם חמושים בכלי מוות אימתני, וניצבים נחושים לקרב משני עברי המתרס. מצער לראות את התהום העמוקה משאול הפרוסה בין שניהם, כשהלחיצה על ההדק של כלי הרג הפכה לכלי השיח היחיד שנותר.
קשה ללוות את עלי משכם, חברו של סער מירושלים וחברה של ג'ני היהודייה מוושינגטון, כשעלי החבר מאמץ את קו המחשבה, "שצריך לגרום לצד השני אבדות ברמה כזאת, שיגרמו לו להבין שהוא הפסיד"(עמ' 148). קשה ללוות את עלי הרואה רק את דרך האלימות והמוות כדרך שתביא את הצד השני "... לקיים אתנו משא-ומתן אמיתי, עם נכונות לוויתורים גדולים" (עמ' 148).
קשה באותה מידה ללוות את יובל, אחד מבחירי יחידת המודיעין, הנעול אך ורק בתחום ד' אמות של לחיצה על ההדק. אין בו אף לא הרהור על זכותו של האחר לבנות חיים לאומיים במסגרת מדינה עצמאית, כשם שזכות זו שמורה לי כיהודי. אם לא נאמץ את ההכרה בזכותם של שני העמים החיים כאן לממש את זכויותיהם הלאומיות, נעלה את חיי שני העמים על שרטון מדמם.
