מוזאון מגדל דוד עבר שיפורים ובתוכנית להרחיבו עוד יותר כלולה מעלית לטובת בעלי בעיות בברכים... את הסיור מומלץ להתחיל אחר-הצהריים, לצפות בתערוכה החדשה
"לונדון בירושלים", החושפת את הפן התרבותי של השפעת האנגלים שהחליפו את העות'מנים כשליטי ארץ ישראל, על העיר שהייתה מוזנחת, שמי שופכין זרמו ברחובותיה שבין החומות, ומה שהבריטים עשו - הפכו אותה למרכז תרבותי ולעיר מופלאה, שגם כיום היא מהפנטת מיליוני מבקרים מכל העולם.
בתערוכה זו הושם דגש על ההשפעה התרבותית (ללא פוליטיקה), שעליה החליט המושל האנגלי המשכיל ורחב האופקים. הוא גם קבע את החוק שכל בתי העיר בחלק שמחוץ לחומות ייבנו באבן ירושלמית, מה שמעניק לה את יופיה של העיר החדשה וממזג אותה עם העיר העתיקה. בעיר הקטנה הכלואה בין חומות החל ב-1917, עם הגעתם של האנגלים, לא היה מקום אחד לשתות או לאכול בערב, לא מופעים והצגות. כלום. מאז 1920 נפתחו בה פאבים כראוי לאנגלים, בתי מלון, מסעדות וכל ציביונה שונה לחלוטין. את הבר המיתולוגי "פינק" ששכן בסימטה מרחוב בן יהודה, ובו בילו מדי ערב הדיפלומטים, האמנים וכל המי ומי הירושלמים, שנסגר לפני שנים, משפחת פינק שמרה על כל פרטי הבר, וכך, יכולים היו אנשי מגדל דוד לשחזר אחד-לאחד את הבר המקורי כחלק מהתערוכה החדשה.
אולפן
קול ישראל, שאז החל לשדר תסכיתים בקולם של כל טובי השחקנים העבריים, מצוי בתערוכה, וניתן להאזין להם בשקיקה. כך גם מסך הקולנוע המשחזר קולנוע מיתולוגי שכבר לא קיים, עם כסאות העץ המתקפלים שלו, עליו מוקרנים יומני קולנוע משנות העשרים והשלושים, סרטים באורך מלא מאז ועוד ועוד. סלון אנגלי טיפוסי מוצב אף הוא בתערוכה, צילומים היסטוריים ומה לא. ממש שחזור פן היסטורי של הבירה, כשעוד הייתה בחיתוליה המלוכלכים. וכיצד חל המהפך בתוכן התרבותי שלה ובוויזואליה כאחד.
בחללים הארכיאולוגים הפתוחים של המוזאון מציג אמן ארמני שחי באמסטרדם, שם גם למד, וייחודו הוא בפיסול פסלים אנושיים מניר או מדפי אלומיניום, ובהם דמויות ממהיסטוריה שלנו, ובראשם: פסלו של דוד המלך. בכל ימי החופש עד סוף אוגוסט, יוכלי הילדים, שהכניסה שלהם תהא חינם, לקחת חלק בסדנאות, חלקן בתשלום, בהן ילמדו ליצור בשיטת האמן
קארן סרגסיאן בתערוכתו
"אבן ניר ומספרים". שיטה שהקנתה לו שם עולמי.
אך שיא החוויה מתרחש בין הערביים, כשהשמש יורדת, וכשניצבים על גג
מגדל פצאל ממנו רואים פנורמה של 360 מעלות של ירושלים הפרושה לעיני המבקרים, ומעל בתי העיר החדשה השמיים נצבעים בצבע זהב - מה שמסביר את מקור שם השיר של
נעמי שמר "ירושלים של זהב".
גודל ואיכות
קשה להינתק מהמראות שרואים שם. ואז, יורדים לשבת במושבים הנוחים המוצבים בתוככי השטח הפתוח של המוזאון (שכדאי להביא ז'קט וצעיף כנגד הקור הירושלמי בערב, גם בימים לוהטים) וצופים במיצג-מופע המוקרן על חומות המבצר ברדיוס של 180 מעלות, תוך שימוש בקרני לייזר, במחשבים, ובעבודת יצירה מופלאה של האמן שחיבר כך את כל האירועים בחיי דוד המלך בעזרת שחקנים, זמרים, תזמורת סימפונית, ואמני תאורה שמהממת כל אחד ואחד. טרם נראה בעולם מיצג בגודל ובאיכות כזו. מה גם, שלפני תחילת עצם הסיפור המתחיל עם משיחתו של הנער דוד למלך, מוקרנים במהירות (רבה מדי לטעמי מפאת יופין וחשיבותן של היצירות) ציורי גדולי האמנים בכל הזמנים את דמותו של דויד המלך, רמברנדט, מאטיס ועוד. משהו המקביל לביקור בכמה מוזאונים הגדולים בעולם במכה אחת... מה שממזג סיפור-תערוכה-תיאטרון וקונצרט ומחול - ליצירה אחת. חצי מיליון איש ביקרו במיצג על דוד המלך, מאז החל לפני שנה וחצי.
הכניסה למוזאון מצויה מחוץ לעיר העתיקה, לא מצדו של המוזאון המצוי בתוך העיר העתיקה, כך שאין חשש לסיכונים. נא לא לטעות ולהכנס בשער יפו. מוזאון מגדל דוד בהנהלתה של
אילת ליבר, שהיא גם האוצרת הראשית, צועד קדימה ואינו קופא על שמריו. בצד כל המימצאים בני שלושת אלפי השנים המוצגים בכל אולמות, מבואות ומעברי המוזאון, מוצגים פריטים המאששים את קיום ממלכת יהודה ובית המקדש בעיר הקדושה לכל הדתות, כבר מלפני 3,000 שנה. למורת רוחם של "ההיסטוריונים החדשים" המנסים לבטל עובדות היסטוריות במאמרים פסיאודו-חשובים, הרי כל המוצגים במוזאון מגדל דוד מהווים עבור הישראלים מקור לגאווה על היותנו אחד העמים העתיקים ששרדו בעולם (בצד הסינים), שתרבותו הטביעה את חותמה על הנצרות והאיסלאם, ומכאן חשיבותה של העיר לכל העולם, וראשית לכל - לנו.
הביקור במוזאון מגדל דוד הוא חוויה לגדולים ולקטנים. אין זה מוזאון אמנות בלבד. תחת כנפיו מסתופפים אירועי תרבות, תערוכות מתחלפות, ועצם הצפיה באוויר ירושלים במיצג, המוצג כל ערב שלוש פעמים, מעצימה עוד יותר את החוויה הרבה מעבר לביקור בסתם מוזאון או בהצגה. מומלץ בחום לכל בני המשפחה. רק לשם המידע: עדיין לא נפתח בית הקפה במויזאון, שעתיד להיפתח מתי שהוא, כמו גם חנות המוזאון, שמהווה בכל מוזאון בעולם חלק בלתי נפרד.
וזהירות לבעלי ברכיים בעייתיות - המעלית עדיין לא הותקנה. אך הטיפוס במעלה
מגדל פצאל שווה את כל המאמץ למי שיכול, עבור החוויה המרטיטה של מראה ירושלים של זהב שלנו, ופריסת הנוף של כל הכנסיות השונות, כל רובעי העיר העתיקה, הר הזיתים, הצופים ולמערב - כל האתרים הידועים בעיר החדשה.
תענוג של בילוי.
