ענף הסיעוד הוא מהמורכבים והמאתגרים ביותר במשק הישראלי. מצידו האחד של המתרס נמצאים המעסיקים, אותם מטופלים סיעודיים אשר מטבע הדברים מתקשים (בלשון המעטה) להתנהל באופן עצמאי. מן העבר השני, רבים מהמטפלים הסיעודיים הם
עובדים זרים, אשר לצד החשיבות הגבוהה שיש לשמירה על זכויותיהם, העסקתם מציפה אתגרים הקשורים לא רק לדיני עבודה, אלא גם להיבטים של אשרות ושהייה בישראל (לרבות מדיניות הגירה המונעת השתקעות).
ואכן, המחוקק מעדכן מעת לעת את חוק הכניסה לישראל בסוגיות הקשורות לעובדים זרים. אחד מהעידכונים הללו, הנחשב למהותי ובעל משקל רב מבחינת המטופלים הסיעודיים ובני משפחותיהם, נכנס לתוקפו בחודש שעבר. מדובר בתיקון מס' 32, אשר עניינו בוועדה ההומניטרית המייעצת לסיעוד. הוועדה ממונה על-ידי משרד הפנים ותפקידה לברר מקרים חריגים בנושאים כגון הארכת רישיונות ישיבה ועבודה של עובדים זרים, גם לאחר שהעובד השלים את התקופות המירביות הקבועות בחוק ובנהלי רשות האוכלוסין וההגירה.
הוועדה פועלת מכוח סעיף 3א(ב1) לחוק הכניסה לישראל, כפי שזה נוסף לחוק לפני שבע שנים. התיקון הנוכחי מגדיר לעומק סעיף זה, אשר בנוסחו הקודם היה כללי וכמעט ללא כל תנאי סף שישמשו כמסננת מפני הצפת הוועדה בבקשות. ואכן, בפועל, זה בדיוק מה שאירע. אלפי בקשות חריגות הוגשו במשך השנים לוועדה, אשר התקשתה להתמודד עם העומס. הדבר הוביל לתופעות מדאיגות בשטח, כאשר מטפלים זרים נטשו מטופלים סיעודיים ומדיניות ההגירה של המדינה נפגעה. תיקון מס' 32 נועד לענות על כשל זה.
התיקון מבקש לצמצם את תנאי הסף להגשת בקשות חריגות, תוך חזרה לרציונל שמאחורי הסעיף: התמקדות במקרים הומניטריים וקשים בלבד. מכיוון שכל בקשה היא עולם ומלואו, ומכיוון שהוועדה שמה לנגד עיניה גם את המטופלים וגם את המטפלים, אשר שניהם משתייכים במידה מסוימת לאוכלוסיות מוחלשות, התיקון הנוכחי הוא צורך הכרחי. רק לסבר את האוזן: בשל העומס, בשנים 2016-2014 החליט שר הפנים לאשר באופן גורף כ-9,000 בקשות חריגות, תוך ניסיון להקשיח את תנאי הסף והקריטריונים לבחינת הבקשות החדשות שיוגשו.
לתיקון יש השלכות נרחבות על הקשר שבין המטפל והמטופל. טיפול סיעודי הוא לא עוד משימה רפואית או פיסית. זוהי מערכת יחסים שבה הקשר והנאמנות בין המטופל והמטפל הם קריטיים. מצד אחד, מדובר בבריאותו וזכויותיו הבסיסיות ביותר של האדם הסיעודי, ומצד שני, חשוב לשמור על זכויותיו של העובד הזר שכן ברור לכל שעבודת הסיעוד איננה פשוטה.
עם כניסתו של התיקון לתוקף, אחד מתנאי הסף להגשת בקשה חריגה הוא שהיא תוגש רק על-ידי עובדים זרים אשר לא נטשו את מטופליהם ועמדו לצידם לאורך תקופה משמעותית. הקריטריונים המלאים הם:
- טרם חלפו 90 ימים ממועד סיום העסקתו החוקית האחרונה של העובד הזר.
- תקופה השהייה החוקית הסתיימה: העובד הזר שוהה בישראל לפחות 63 חודשים מאז נכנס למדינה לראשונה לעבודה בסיעוד.
- העובד לא שהה בישראל יותר משמונה שנים (ואם הוא מטפל ב"נכה מורכב" - לא יותר מ-13 שנים).
- העובד התמיד בעבודה עם המטופל במשך 24 חודשים לפחות.
- העובד הזר לא עזב את המטופל הסיעודי אלא מנסיבות שאינן תלויות בו (פטירת המטופל או העברתו לבית אבות).
- לא אושרה בקשה שהוגשה על-ידי מטופל סיעודי אחר בעניינו של העובד הזר, פרט לבקשה אשר הוגשה על-ידי בן זוגו של המטופל הסיעודי הנוכחי.
תנאים אלו מפלחים היטב את אוכלוסיית העובדים הזרים בתחום הסיעוד, שרבים מהם עושים מלאכת קודש ועובדים באחד מהמקצועות הקשים, המאתגרים והמורכבים ביותר. עלינו להוקיר להם תודה ולאפשר להם להאריך את שהייתם אם הם מוכיחים הצטיינות והתמדה. כל זאת, תוך שאנו דואגים גם למטופלים הסיעודיים, וכמובן יוצרים מנגנון להתמודדות עם הגירה בלתי חוקית של עובדים זרים.
התיקון לחוק משיג גם מטרה נלווית: הגדלת היצע העובדים הזרים המחליפים בתחום הסיעוד, למשל כאשר העובד הקבוע יוצא לחופשת מולדת. נקבע בו, כי עובדים זרים אשר נמצאים במסגרת תקופת השהייה החוקית, יוכלו לשמש בתור עובדים מחליפים או קבועים. אם נותרה להם בלבד לתקופה החוקית ועבודתם הנוכחית הסתיימה, הם יוכלו להיות עובדים מחליפים בלבד.
החוק מכיר גם בחשיבות שבשמירה על דלתות הוועדה פתוחות לנכים קשים (סיעודיים מורכבים מתחת לגיל פרישה). נקבע, כי התנאים שצוינו לעיל, פרט לתנאי שהייה מעבר ל-13 שנים בישראל, לא יחולו על נכים אלה. מדובר בין היתר על נכי שר"מ 188% לפחות, נכי צה"ל בעלי דרגת נכות של 100% מיוחדת, ילדים נכים שדרגת נכותם הינה לפחות 188% ונפגעי עבודה שהוגדרו על-ידי הביטוח הלאומי כתלויים בזולת.
