מה לומדים מסיפור תרנגול ההודו

נראֶה שהנסיך ביקש להשתחרר מגינוני המלכות וּלהתנסות בעצמאות, ולחיות את החיים הפשוטים כמו בטבע. כדאי לשים לב שההודו הוא אצולת העופות הולכֵי על ארבע (בניגוד לנשר בעל הכנפיים). זאת אומרת, שהוא ביקש להישאר במעמד המלוכה, אבל להיות, איך לא, נסיך משוחרר, חופשי ומאושר, שיכתיב לעצמו את מהלכיו.

לפנינו שיעור בתרפיה על רגל אחת. הסיפור, בעל מסר פסיכולוגי מובהק, בא להצביע על הגישה הטיפולית הייחודית שנקט החכם כלפי הנסיך. הוא מסביר מדוע נכשלו כל המומחים במשימה לרפאו, והיכן הצליח החכם במקום שהם נכשלו.

התשובה בגדול היא שהחכם לא ניסה מעֶמדה פטרנליסטית להרים את הנסיך אליו, כפי שעשו זאת המומחים מאותה עֶמדה שהם יודעי כל, והחולה המטופל הוא שוטה חסר דעת (כמו תרנגול). החכם ירד אלי, הקשיב לו, עבד עימו בגובה העיניים, ולא פעל נגדו. מתוך יחס של כבוד למטופל, החכם התאים את עצמו לנסיך, והתחיל לטפל בו מאותו שלב שבו הוא נמצא ומאותה נקודת מוצא שהיה נתון בה. כלל הזהב: על המטפל להתאים את עצמו למטופל ולא להפך.

החכם נתן לגיטימציה לרגשותיו של הנסיך ולצורך הנפשי שלו להרגיש כמו תרנגול הודו, לתת להם ביטוי מוחשי, ולחוות זאת באינטנסיביות וּבעוצמה רבה. זה עיקרון ראשון, ההכרה במצב המטופל והיחס האמפטי אליו. דומה שמכאן ואילך, החכם חרג אף משלב האמפתיה, וּפעל בשיתוף ובהזדהות מלאים עם הנסיך עד להחלמתו. ההזדהות באה לידי ביטוי כבר בתחילת ה'היכרות' מבחינה לשונית בשימוש החכם באותם דפוסי שאלה ותשובה כמו הנסיך, כדי לרכוש את אמונו, ואחר-כך כתרנגול בביצוע הפעולות השונות (אכילה, לבישה, יציאה מתחת לשולחן) ביחד עימו.

העיקרון השני המתבקש הוא אפוא הירידה אל הנסיך והטיפול מהמצב שבו הוא נתון. העיקרון השלישי הוא הדרגתיות בטיפול. וכך בהדרגה, צעד צעד החכם רומם אותו, תרתי משמע, שוב למעמד הנסיך החי מעל השולחן ולא מתחתיו. וזה השלב הרביעי הטיפול שהושלם, אשר החזיר אותו למעמדו הנסיכי הפעם, לאחר התנסות במרידה, מתוך עֶמדה בוגרת של מוּדעוּת למעמדו המלכותי והכרה מלאה בו.

זה נכון לא רק בגישה טיפולית, אלא ביחסי אנוש, בזוגיות, בחינוך, בתקשורת בין הורים לילדיהם וּבין מורים לתלמידים, ואפילו בין אדם לעצמו חשוב ליישם עקרונות אלו. הכלל הוא היה חכם ואל תהיה צודק, וכפי שגורס רבי נחמן, נראה שבשביל זה לא צריך אפילו אוניברסיטה.