ישראל נגד בי"ס בשבט הג'האלין

לצערי, בית הדין הגבוה לצדק החליט להרוס כפר בדואי סמוך לכפר אדומים. ליתר דיוק, כפר אדומים נבנה סמוך לאוהלי השבט הבדואי. אני מביע הערכתי לחמש משפחות, מוותיקי כפר אדומים, המסתייגים מהחלטת הבג"ץ ותומכים במאבקם לא להרוס את הכפר הבדואי.

אינני מתכונן להתבטא בבוטות ובגסות הרוח, שנקט חבר הכנסת מוטי יוגב, שהחליט להיות טרקטוריסט ולעלות עם טרקטור על בית המשפט העליון. אני מבקש להביע את צערי, שבית המשפט נענה לדרישת אלו שבאו להיות שכנים של שבט בדואי, ודורשים סילוק השכן. אני שואב עידוד מאותם חברים מעטים בכפר אדומים, שמסתייגים מהפנייה לבתי-המשפט לנשל את השבט מאדמתו.

אני מצר על כך שממשלת ישראל החליטה לטהר מנוכחות פלשתינית את הערבה והרמות המזרחיות של ההר כחלק ממהלך מתוכנן לספח את כל שטח C, למעלה מ-60% מהגדה המזרחית. משטח שהוא גם העתודה החקלאית של המדינה הפלשתינית.

אני מביע צערי על כך, שבהרס הכפר, ייהרס גם מפעל חינוכי מרשים שנבנה בעמל רב. אל בית-הספר האקולוגי בשבט הג'האלין, התוודעתי בפעם הראשונה לאחר שקראתי בעיתונות את כתבתו של הסופר אייל מגד. סופר שהחליט להטות כתף לסייע לילדי השבט, לנוכח תביעה של חברי כפר אדומים, שדרשו את הריסת בית-הספר. השבוע רעייתי ואני ביקרנו בבית-הספר. אני מתקשה להאמין, שמדינת ישראל מכינה דחפורים להרוס את בית-הספר.

בנוף עוצר נשימה, מדרום מזרח לירושלים בואדי קלט, נבנה בית-ספר עממי וגן ילדים אקולוגי, מצמיגים ובוץ. במקום לטלטל ילדים כל יום במשך כשעתיים על חמורים מתחומי המאהל, הממוקם בערוצי הואדי, עד לעיר יריחו כדי להגיע לבית-ספרם, החליטו אנשי השבט לנקוט יוזמה והקימו בתחום המאהל בית-ספר לילדיהם.

מול אטימות המנהל האזרחי, שדחה כל בקשה של אנשי השבט להקים בית-ספר לילדיהם, נחלצו לעזרתם פעילים אקולוגיים מאיטליה חברי הארגון VENDA DI TERRA (רוח האדמה) חדורי תחושת שליחות לסייע לבדואים במדבר יהודה.

בהשראת אדריכל איטלקי בעל מעוף, ולריו מאראצי, נבנה מבנה מצמיגים משומשים ממולאים בחול המצוי בשפע במקום ומכוסים בבוץ מיובש. המבנה כולל חדרים ממוזגים במיזוג טבעי המחמם את הכיתות בחורף ומקרר אותן בקיץ, ממנו נהנים 150 ילדים, שרובם היו שותפים למלאכת הבנייה של איסוף ומילוי הצמיגים המשומשים בחול והכנת משטחי בוץ מיובש לכיסוי הצמיגים.

בדיון שהתקיים בבג"ץ לפני מספר שנים הוחלט, כי יינתנו 45 ימים לנציגי השבט והרשויות להגיע להסדר המקובל על כל הצדדים. כמי שעבד במערכת החינוך הישראלי למעלה מ-40 שנה, קיוויתי, שלא יקום הכורת על הפנינה החינוכית שנבנתה בפתחו של ואדי קלט. מה שלא עשו הרשויות, עשתה תושיית אנשי השבט שהחליטו להקים אחרי עשרות שנות מאבק בית-ספר לילדיהם. לצערי, מדינת ישראל אינה מוכנה להגיע להסדר, אלא בחרה רק במוצא אחד - הרס הכפר והרס בית-הספר.

במבנה החינוכי שהוקם, יש צירוף נדיר של כל-כך הרבה דברים יפים כמו מִחְזוּר של פסולת. בנייה זולה בעלויות של כמעט אפס מחיר. יצרו במבנה בידוד מפני קור וחום, שכל-כך חשוב לתנאי האקלים במדבר יהודה. המפעל החינוכי הצנוע היה פרי שיתוף-פעולה בין שוחרי אקולוגיה בעולם ואנשי השבט כדי לתת אפשרות לכל ילד בגן הילדים ובכיתות היסוד בבית-ספר עממי, ללמוד בתנאים סבירים ולא לנדוד למרחקים. הילדים היו שותפים מלאים לבניית בית מקדשם.

במבנה הצנוע והמרשים, פועל צוות הוראה חדור תחושת שליחות, שהעניק לזאטוטים את כל מה שלא זכו הוריהם, שיריעות בד וגלילי פח מהוה היו להם ולבעלי-החיים קורת גג משותפת.

התרגשתי מקריאת מכתב ששלחו הסופר איל מגד ורעייתו לרשויות לפני מספר שנים בעקבות ביקורם במקום. בראשית מכתבם הבהירו, שהמניע לפנייתם ולשר הביטחון - "מאחר שהמנהל הכפוף לכם מצא לנכון להתאנות לכבשת הרש... אנחנו פונים אליכם ומבקשים להיות לפה לאוכלוסייה חלשה ואומללה, שאינה מסכנת איש ואינה דורשת דבר, רק שלא יקטעו מפעל חינוכי צנוע ויפה, המעניק לילדים חסרי כל תחושה, שהם בני אדם, שיש להם חיים".

בהמשך המכתב הבהירו איל מגד ורעייתו - ש"מדובר בבניה אקולוגית זולה, שמשתלבת בנוף המדברי". כן הביעו את התרשמותם "מהרוח הטובה ומההשראה האדריכלית השורה על מיזם צנוע זה, שאין ספק שיגע ללבו של כל מי שיזדמן למקום".

כגמלאי החבר בהסתדרות המורים כששים שנה פניתי להסתדרות המורים, שתפעל יחד עם משרד החינוך למניעת החרפה של הרס בית המקדש לילדי שבט הג'האלין בואדי קלט, אך נעניתי בהודעה לקונית המאשרת קבלת מכתבי.

היום אני מבכה את המגמה להרוס בית-הספר והרס הכפר. מצטער, שבית הדין הגבוה לצדק נתן ידו לעוול של הרס הכפר. הרס כפר המשתלב במדיניות של טיהור אתני של אוכלוסייה פלשתינית משטח C.