חדירת המל"ט הסורי לשטח ישראל בעת שראש הממשלה
בנימין נתניהו נועד במוסקבה עם הנשיא פוטין היא הוכחה נוספת למתיחות הגוברת בין ישראל לבין המשטר הסורי של
בשאר אסד, שפתח במתקפה גדולה בדרום סוריה במטרה להחזיר את שליטת השלטון המרכזי בדמשק על דרום סוריה והתייצבות על הגבולות של סוריה עם ירדן וישראל.
צה"ל תקף בתגובה לחדירת המל"ט לשטח ישראל 3 עמדות של הצבא הסורי. מדובר במהלך בעל מסר חשוב של ישראל לשלטון של אסד בתקופה הרגישה שבה נקבעים כללי המשחק החדשים על גבול סוריה ישראל.
המערכה של הצבא הסורי בדרום סוריה עדיין לא הסתיימה. היו לו הישגים חשובים באזור שממזרח לדרעא, שם הוא השתלט על מובלעות המורדים וגם השתלט מחדש על מעבר הגבול "נציב" עם ירדן. המערכה על רמת הגולן הסורית עדיין לא החלה. האתגר שמולו ניצב הצבא הסורי הוא השגת ניצחון על שני ארגונים ג'יהאדיסטים במרחב הזה. האחד נקרא "המטה לשחרור א-שאם" שנקרא בעבר "ג'בהת אלנוצרה" ומזוהה עם ארגון אל-קאעידה, והשני" ג'יש ח'אלד בן אלווליד" שמזוהה עם ארגון דאעש.
על-פי כל ההערכות, הניצחון של הצבא הסורי, שנעזר בחיל-האוויר הרוסי, הוא רק שאלה של זמן. בתוך כמה שבועות אמור כנראה הצבא הסורי להשלים את השתלטותו על דרומה של סוריה. מה יהיה אופי הפעילות של הצבא הסורי בשטח רמת הגולן, האם הוא יאפשר בהדרגה לאירן להפוך את האזור לבסיס קדמי נגד ישראל כפי שהיא מתכננת? זוהי השאלה מטרידה את ישראל שנחושה למנוע זאת בכל מחיר. זוהי התקופה שבה על ישראל לקבוע את הקווים האדומים ולהבהיר למשטר אסד שהיא לא תאפשר זאת.
האופי של הגבול הסורי-ישראלי אמור להתעצב בקרוב וזוהי הייתה הסיבה לנסיעתו השלישית במספר השנה של ראש הממשלה נתניהו לפגישה עם הנשיא הרוסי
ולדימיר פוטין במוסקבה. הנושא חשוב מאוד והוא צפוי גם לעלות במפגש הפסגה בין הנשיא טראמפ לנשיא פוטין בהלסניקי ב-16 בחודש.
הקווים האדומים של ישראל
הקבינט המדיני-ביטחוני קבע שני קווים אדומים בכל הקשור לסוריה וראש הממשלה הציג אותם לפוטין ואף אמר את הדברים בגלוי באמצעי התקשורת.
א.ישראל מתנגדת לנוכחות אירנית מכל סוג שהוא או לנוכחות של גרורותיה (ארגון חיזבאללה, מליציות שיעיות-פרו אירניות) בשטח סוריה.
ב. ישראל עומדת על כך שיישמר בקפדנות הסכם הפרדת הכוחות בין שתי המדינות משנת 1974. הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה נחתם ב-31 במאי 1974 והוא מגדיר את גבול ישראל-סוריה הנוכחי ואת ההסדרים הצבאיים הנלווים. ההסכם קובע הפסקת אש בין שתי המדינות והקמת אזור חיץ בצד הסורי של הגבול. אזור החיץ מוגדר בהסכם שטח מפורז שנתון לפיקוח אונדוף ולמנהל אזרחי סורי, משני צידי אזור ההפרדה נקבעו שתי רצועות דילול של כוחות צבאיים,כל אחת ברוחב של 10 ק"מ. ברצועה הראשונה מותר לכל צד להחזיק 75 טנקים ו-6,000 חיילים וברצועה השנייה 450 טנקים. כמו-כן נקבע שאסור להחזיק טילי קרקע-אוויר במרחק של עד 25 ק"מ מקווי ההפרדה.
כאמור כוח אונדוף של האו"ם הוא שמפקח על ביצוע ההסכם, הכוח הזה אחראי מבחינה צבאית על אזור החיץ וגם מפקח על רצועות הדילול. מנדט הכוח מחודש מדי 6 חודשים.
כמובן-ישראל איננה זקוקה לכוח אונדוף כדי לדעת אם הסורים מפרים את ההסכם. יש לה מערכת מודיעין מצוינת בסוריה והיא סומכת בעיקר על עצמה.
לכן, ברגע שהצבא הסורי יכבוש את הצד הסורי של רמת הגולן, הוא מחויב לעמוד בהסכם הפרדת הכוחות משנת 1974. ישראל מתכוונת להקפיד על קוצו של יוד בכל הקשור לביצוע ההסכם בצד הסורי. העמדות של סוריה ואירן בקשר לעמידה בהסכם הזה עדיין לא ידועות.
המתיחות בגבול סוריה-ישראל היא גדולה ולא ברור עדיין כיצד בדיוק יתעצב הגבול. על-פי ההצהרה של שר החוץ הרוסי
סרגיי לברוב מהשבוע שעבר, אין בכוונת רוסיה לדרוש מאירן לצאת משטח סוריה. סביר להניח שישראל תצטרך להתרגל להישארות הכוחות האירניים בסוריה, אך היא תמשיך לדרוש באופן קבוע את יציאתם. יש להניח שהיא לא תצא למלחמה חדשה בסוריה ולכן היא קובעת קווים אדומים. נראה כי האופציה הצבאית היחידה של ישראל כרגע היא להתמודד מול הנוכחות הצבאית של אירן בסוריה באמצעות הנחתת מכות אוויריות על מטרות אירניות ועל מטרות סוריות המסייעות לנוכחות האירנית להתבסס מצפון אליה.
ההתקפות האוויריות אמורות להגיע גם לדרומה של סוריה אם ינסו האירנים להתקרב לגדר הגבול עם ישראל ולהפר את הסכם הפרדת הכוחות מ-1974. לישראל יש יתרון מודיעיני גדול בכל הקשור לסוריה וגם עליונות של חיל-האוויר. האירנים יודעים זאת והם חשו כבר את נחת זרועה של ישראל בסוריה.
השלב הבא מבחינה מדינית הוא להמתין לתוצאות מפגש הפסגה בין טראמפ לפוטין ולראות אם יושגו שם הבנות לגבי המצב בדרום סוריה. בסופו של דבר רוסיה היא בעלת הבית האמיתית בסוריה ועל פיה ישק דבר.
