אילוף הסוררת

חבר הכנסת דוד ביטן, מן האנשים החזקים בסיעת הליכוד וגרופי מובהק של נתניהו, אומנם פרש משני מוקדי הכוח שהיו בידיו: יו"ר הקואליציה וסיעת הליכוד, כבר לפני שבעה חודשים, בעקבות חקירות המשטרה בחשדות נגדו, אבל עדיין נחשב לאחד מהבכירים החזקים בליכוד.

בעבר שימש פעמים לא מעטות כידו הארוכה של בנימין נתניהו, שאף כינה אתו 'אהוב ליבי'. פעמים רבות שימש גם כדוברו הלא רשמי ללא שכר, ופעמים נשלח בידי נתניהו להפריח בלוני ניסוי בחלל, על-מנת לחוש דרכם לאן נושבת הרוח. טקטיקה ידועה ושימושית של פוליטיקאים.

לכן אסור להתעלם מדברים שזורק ביטן לחלל האוויר, גם כשהם נאמרים בבוקר ראיונות נינוח, במין נונשלנטיות לא מחייבת לכאורה. ביטן, שירד למחתרת לפני כחצי שנה, מגיח כעת אט-אט מן החשיכה אל אלומות האור של הזרקורים – שבקרני התהילה שלהם הוא אוהב להשתזף, ונענה ברצון להופיע לבוקר ראיונות בכנס משפטנים באילת. במהלך השיחה עם המראיין אטילה שומפלבי, נשאל ביטן אם היה רוצה לראות את נפתלי בנט או את איילת שקד בליכוד.

השאלה, כמובן, אינה מופרכת כלל. כבר שנים מדברים על האפשרות, שנפתלי בנט בונה את עצמו, מאז נכנס לפוליטיקה – ויש אומרים שמאז נזרק יחד עם איילת שקד מלשכת נתניהו – לתפקיד ראש הממשלה הבא, לאחר עידן נתניהו. הרבה מהתנהלותו מוסברת בכך.

למשל, מאמציו להקנות למפלגת הבית היהודי תג מסחרי של מפלגת הימין האמיתית של ישראל, ימינה חזק מן הליכוד; והליכתו במסלול מדיני-ביטחוני שונה מן הליכוד, אשר חותר, כך נראה, בהנהגת נתניהו ושות', למרכז המפה הפוליטית ושוכח את מצביעיו מימין. או למשל מאמציו של בנט שלא להיכנס לפולמוסים ציבוריים בנושאים שיש להם תדמית מגזרית חד-משמעית, למשל בענייני דת ומדינה (מהלך שעלול אולי להוסיף לו מצביעים לא דתיים מימין, אך לגרום לאובדן מצביעים מהמגזר הציוני-דתי שעלולים לחפש להם שדות מירעה אחרים, ולבטח יהיו כאלה בבחירות הבאות: 'עוצמה יהודית', 'יחד' של אלי ישי, 'זהות', ומי יודע מה עוד).

הליכודניקים רואים בבנט יריב מסוכן, מפני שהוא עלול לגזול מהם את יעד-העל שאליו נושאים עיניהם בכירי הליכוד, בעידן שלאחר נתניהו. אבל מעבר לכך, בנט הוא גם אויב מסוכן לליכוד, גם לפני תום עידן נתניהו. הוא מהווה אופציה סבירה למצביעי הימין, שכבר הגיעו למסקנה שנתניהו מוביל אותם ואת הליכוד שמאלה, כמאמר המשורר: 'הצבעת ימין וקיבלת שמאל'.

בנט הוא ללא ספק בעיה לליכוד, ולא פלא שמידי פעם מנסים לגמד אותו באמצעות סיפורי מינכהאוזן שמופצים בדף המסרים שמופק בלשכת ראש הממשלה. מי שאינו מודע להם, מוזמן למצוא אותם (היום אומנם פחות מבעבר) בעיתון הבית, שמינה כתב מיוחד לענייני הכפשת בנט.

נחזור לאישיות מס' 2 במפלגת הבית היהודי, שרת המשפטים איילת שקד, שמצליחה להטביע חותם מרשים על התחום המופקד בידיה. שקד עשויה להיות רכש מכובד לרשימת הליכוד, אף שבכירי הליכוד ברובם לא יראו את הצטרפותה לליכוד בעין יפה. ככלות הכל, הסקרים החשאיים שעורכים מפעם לפעם ח"כים ועסקנים לבחינת מעמדם בעיני מצביעי הפריימריז, מול שאר המתמודדים הפוטנציאליים, מלמדים אותם ששקד נהנית מאהדה רבה בכל מחנה הימין הלאומי, עוד לפני שבכלל עשתה סימנים בכיוון הזה. הסקרים מלמדים ששרת המשפטים, אישה חכמה ונעימת מראה, הייתה מטפסת בקלילות אלגנטית, בסוג של נונשלנטיות חביבה, לראש סולם מנצחי הפריימריז, וזה עוד לפני שנקפה אצבע בתחום זה.

אישור לתחושה זו נתן ח"כ ביטן בראיון באילת: "איילת שקד תתקבל בברכה בליכוד, ואם היא תתמודד בליכוד היא תצא ראשונה בפריימריז. זה המצב. היא מנצחת את כולם. לא רק את מירי רגב. גם את ישראל כ"ץ וגם את גדעון סער. היא תנצח את כולם. היא אהובה מאוד ואהודה מאוד בקרב בוחרי הליכוד. תבין, אנחנו בליכוד, בניגוד למפלגות אחרות, אנחנו מקבלים בשמחה אנשים רציניים שיכולים לתרום גם לליכוד וגם למדינה. אם היא תרצה, אנחנו צריכים לקבל אותה בברכה".

חזקה על השרה איילת שקד, שתבין בחוכמתה כי רבה, שטמון פה פיתוי מסוכן. מלכודת זהב. להיות מס' 2 ברשימת הליכוד, כשמעליה רק נתניהו, תהפוך אותה לחסרת השפעה, יחסית למעמדה הרם כיום. השפעתה על נתניהו ומדיניותו תהיה קטנה מזו שיש לעציץ שבפינת חדרו על הבוס. אפס. נאדה.

ככה זה בליכוד. כל מי שמתברג בצמרת, גם אם הוא נסיך או מנאמני נאמניה של ארץ ישראל, מאבד את זהותו הלאומית-ציונית, תחת המכבש ששמו נתניהו. הצטרפותה של שקד לליכוד אפילו כמס' 2 ברשימה לכנסת, תחייב אותה לזנוח את האג'נדה הלאומית ציונית שלה ולהפוך ל'יס-מנית' כנועה (שלא לדבר על הדם הרע שיזרום בינה לבין הבית ברחוב בלפור).

דוגמה: קחו למשל את השר יריב לוין. כשהגיח לראשונה לעולם הפוליטי, התמוגגו נאמני א"י. איש מצויין, אמרו. בחור כארז.

והיום? – ביזיון. הידרדר עד שפל המדרגה. הנה סיפור: במלאת 13 שנה לגירוש והחורבן של ישובי צפון השומרון, חומש ושא-נור, ועל-רקע העובדה שהאזור מצוי בשליטה מלאה של צה"ל, וחיילים מסתובבים בו חופשי חופשי, ביקש יוסי דגן, ראש מועצת שומרון ובעצמו מגורש משא-נור, לבטל את הסעיף המגביל את חופש התנועה של ישראלים באזורי ההינתקות בצפון השומרון.

יו"ר ועדת השרים לחקיקה איילת שקד, הביאה את העניין לדיון בוועדה 12 פעמים, אך בכל הפעמים הללו היה שר אחד שטירפד את ההליך. כן, יריב לוין. מנאמן גאה של א"י הוא התנדב לטרפד מהלך ציוני לאומי פאר-אקסלנס, בשליחות ראש הממשלה. איילת שקד, שלנגד עיניה התרחש הביזיון הזה, מן הסתם לא תרצה לעבור גם היא תהליך של אילוף הסוררת, כדי להיות אסקופה הנדרסת בסיעת הליכוד.