מה שנהג הזמר קית ריצ'רד לעשות לחדרי מלון – להרוס אותם – עושה דונלד טראמפ לבעלי בריתה של ארצו. ניתן היה לשמוע היטב את אנחת הרווחה ברחבי אירופה כאשר הוא חזר לוושינגטון אחרי ביקוריו בבריסל, בריטניה והלסינקי. אולם מזהיר רוג'ר בויס, העורך הדיפלומטי של טיימס הלונדוני, המשבר הגדול נמצא ממש מעבר לפינה: אירן.

טראמפ קבע את תאריך היעד להחלת העיצומים על אירן ל-4 בנובמבר – ממש ערב בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס – ובכך הציב אתגר ממשי למדינות אירופה שחתמו אף הן על עסקת הגרעין (בריטניה, גרמניה וצרפת) ואף לאיחוד האירופי בכללותו. עד 4 בנובמבר, הכריז משרד החוץ האמריקני, יש להפסיק את רכישות הנפט מאירן או להסתכן בענישה אמריקנית. הברירה היא חדה: או עסקים עם אירן או עסקים עם ארה"ב.

האירופים מנסים להציל את עסקת הגרעין על-ידי הבאתה של אירן לבצע כמה ויתורים או להודיע על נסיגה הדרגתית מסוריה. זה לא קורה. הנשיא חסן רוחאני מפחד לזוז ומשמרות המהפכה לא יסכימו לשום דבר שייראה ככניעה לארה"ב. אירופה צריכה לוותר, טוען בויס, משום שכרגע היא מציבה את עצמה לצידן של רוסיה וסין ונגד ארה"ב.

התנגדות לטראמפ מוצגת באירופה כאופציה אצילית, אבל בסוגיה האירנית השאלה האמיתית איננה העיקרון אלא הרווחים. צרפת רוצה נתח בענף הרכב האירני; בריטניה וגרמניה מריחות הזדמנויות מסחריות. כולן טוענות שהן רוצות לסייע לאירן לבצע רפורמות, אך בפועל הן מונעות משיקולים מסחריים. לכן ביקשו מדינות אירופה פטור מהעיצומים על אירן, אבל וושינגטון דחתה את השתדלנות הזאת ונראית נחושה בכוונתה להטיל עיצומים משניים על כל מי שיפר את העיצומים על אירן – כולל בעלות בריתה.

בויס אומר: העובדה שהיא שטראמפ צודק בקשר לאירן. טהרן לא חתמה על ההסכם בתום לב, אלא מתוך תקווה שתוכל או להמשיך ולרמות בדרך לפצצה, או לחכות עד שההסכם יפקע כעבור 12 שנים, ובינתיים להשתמש באיום של היכולת הגרעינית העתידית כדי להגביר את השפעתה במזרח התיכון. כמה דיפלומטים אירופיים סבורים שארה"ב מכינה את הקרקע להפלת שלטון האייתולות, ומזהירים שהללו יגיבו בהגברת פעולות הטרור ואולי בניסיון לתפוס את מיצרי הורמוז שביציאה מהמפרץ הפרסי. אבל זה רק מוכיח את הנקודה: הבעיה היא אירן, לא טראמפ; והסטטוס-קוו אינו יציב.

העימות הטרנס-אטלנטי בסתיו הקרוב יתרחש במקביל לזעזועים פנימיים באירופה. ההסדר הרעוע בנושא המהגרים אליו הגיעה אנגלה מרקל עם עמיתיה בחודש שעבר, כבר הולך וקורס. מצרים, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה דחו את הרעיון של הקמת מחנות למהגרים, שעמד בליבת ההסכם. באוקטובר צפוי הימין לרשום עלייה ניכרת בבחירות המקומיות בבווריה. ובל נשכח שהסתיו הוא גם החודשים האחרונים שלפני הברקזיט ב-29.3.19.

הנושא האירני יהיה זה שיגדיר את יחסי ארה"ב ואירופה, סבור בויס. אם ארה"ב תצליח להטיל חרם על הנפט האירני, מחירו של הזהב השחור עלול לזנק מ-70 ל-120 דולר לחבית. כדי למנוע זאת, ארה"ב פועלת בשקט במישור הדיפלומטי, ונראה שסעודיה הבטיחה להגביר את תפוקתה כדי להשלים את החוסר ב-1.9 מיליון החביות היומיות של אירן.

בינתיים, אירופה מגנה על מה שלא ניתן להגן עליו. יש מקום לעצבנות לנוכח מדיניות החוץ של טראמפ, במיוחד כאשר היא יוצאת נגד שבעה עשורים של שיתוף פעולה. טראמפ סבור שיוכל להביא את אירן להסכים לעסקה טובה יותר, להרחיק אותה מגבול סוריה-ישראל ולרסן את שאיפותיה האיזוריות; אולי הוא אופטימי מדי, אבל שווה לנסות.

לאירופים אין ראיון טוב יותר. במקום זאת, הם עוצמים את עיניהם אל מול העובדה שחיזבאללה – הזרוע הארוכה של אירן – הופך לצבא הלא-מדינתי הגדול ביותר בעולם, ואל מול העובדה שקצינים אירנים מסייעים לרודן סורי האחראי למותם של חצי מיליון בני אדם. זה מוסרי? ממש לא.