בעלי חברה שנקלעה לחובות מס סוברים לעיתים בטעות, כי העברת הפעילות של החברה לחברה חדשה תפטור אותם מתשלומי המס, תוך המשך הפעילות בחברה החדשה. בפועל, גם בפקודת מס הכנסה וגם בחוק מע"מ קיימות הוראות המסמיכות את פקידי המס, בתנאים מסוימים, לגבות את חובות החברה שהפסיקה את פעילותה מהחברה שקיבלה את הפעילות, כך שקשה להימלט מפירעון חובות אלו.
סעיף 119א לפקודת מס הכנסה וכמו סעיף 106 לחוק מע"מ מאפשרים לרשות המיסים לדרוש מצדדים שלישיים את תשלום חובותיהן של חברות הנמנעות מתשלום מיסיהן, לרבות מחברות אשר רכשו או קיבלו פעילות ונכסים מהחברה בעלת חובות מס ללא תמורה או בתמורה חלקית, ואף בנסיבות בהן התבצעה שרשרת העברות של נכסים ופעילות.
בעניין חברת בסנינ, נדון ערעור הוגש נגד החלטת מנהל מע"מ לגבות חובות של חברה אחת, שהעבירה את פעילותה לחברה אחרת אשר לה היה בעל מניות אחר. מאוחר יותר גם החברה האחרת העבירה את פעילותה לחברה שלישית, שהייתה בבעלות אחיו של בעל המניות בחברה הראשונה.
ב-18.1.2013 חתמה החברה החייבת עם החברה הנעברת על הסכם ל"מכירת עסק", לפיו תמורת 2,031,360 שקל תימכר הפעילות בעסק לרבות המלאי, רכוש קבוע וזכות השימוש במושכר ממנו נוהל העסק. החברה החייבת טענה, כי לא קיימים קירבה משפחתית או יחסים מיוחדים כלשהם בין בעל החברה הנעברת לבעל החברה החייבת, ואף הדגישה שההסכם נחתם לפני הוצאה הודעת הגירעון הראשונה, כך שאין מדובר בהתחמקות מתשלום מס. רשות המיסים טענה, כי רק לאחר שנודע לבעל החברה החייבת על החקירה בעניינה, נרשמה החברה הנעברת כעוסק במע"מ, כאשר בעל החברה הנעברת חסר כל ידע עסקי בתחום, והוא שימש למעשה ככיסוי להמשך פעילותה של החייבת והותרת נכסיה בשליטת בעל המניות של החברה החייבת.
ב-1.1.2014 נערך הסכם נוסף בין החברה הנעברת לחברה השלישית למכירת העסק, כולל מלאי, רכוש קבוע והתחייבויות של החברה הנעברת, בסכום כולל של 1.5 מיליון שקל. ב-1.9.2014 שלח מנהל מע"מ הודעה לשלוש החברות ובה הודיע, כי בכוונתו לגבות את חובה של החברה החייבת מהחברה הנעברת ומהחברה השלישית, כיוון שהעברת הפעילות נעשתה ללא תמורה מלאה.
כותרתו של סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף היא "גביית חוב מצד שלישי". סעיף זה יחול בשני מצבים: במקרה של העברת נכסים על-ידי החייב, או במקרה של העברת פעילות על-ידי החייב.
המערערת טענה, כי מנהל מע"מ לא הבהיר האם העברת הנכסים והפעילות נעשתה בתמורה מלאה או חלקית, וכי לא פעל לגבות את החוב מהחברה הנעברת.
שופט בית המשפט המחוזי מרכז,
שמואל בורנשטיין, קבע (12.6.18), כי חובה זו חלה דווקא על החברות עצמן. הן לא הציגו הערכת שווי או ראיות אחרות, בנוגע להיקף הנכסים והפעילות שהועברו בין שלוש החברות. כמו-כן, מתוך ההסכמים לא היה ברור איזה חלק מהפעילות עבר מהחברה החייבת לחברה הנעברת ומשם לחברה השלישית, ואיזה חלק מהפעילות עבר ישירות מהחברה החייבת לחברה הנעברת.
בית המשפט קבע, כי מהנסיבות עולה למעשה "המשכיות" בין החברה החייבת לחברה הנעברת ולחברה השלישית, במובן זה שההעברות בוצעו בצורה "מעגלית": החברה השלישית הייתה בבעלות אחיו של בעל החברה הראשונה החייבת, כאשר החוליה האמצעית - הבעלים של החברה הנעברת - היה חסר כל ידע בתחום, באופן המעורר חשש שמדובר באיש קש. על-אף היותו בעל המניות הרשום בחברה הנעברת, הוא לא היה בעל השפעה בניהולה.
מכאן, כי העברת פעילות מחברה חייבת מס ורכישתה על-ידי חברה אחרת, חייבת להיות מעוגנת היטב בהסכם מכר מפורט, הערכת שווי ובניתוק הקשר מהחברה המוכרת ומבעליה, כדי להימנע מפעולות גבייה של רשות המיסים כנגד החברה הרוכשת. בהחלט לא קל הדבר. ראוי לתת את הדעת לאפשרות של חיוב החברה הנעברת בחובות החברה המעבירה, בעת עריכת הסכמים להעברת פעילות ללא תמורה או בתמורה מוזלת בין חברות.
