בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
העיקרון הפיטרי והפוליטיקה הבריטית
|
|
|
טים הרטפורד חוזר לעיקרון הידוע, שהשנה הוכח בצורה אקדמית שהוא נכון: אדם מתקדם עד לתפקיד בו הוא חסר יכולת. זה בדיוק מה שקורה בווייטהול, הוא טוען
|
ג'ונסון. המביש ביותר [צילום: פרנק אגוסטין, AP]
|
|
|
|
|
יש המון אידיוטים מסביב – תסתכלו על ספסלי הפרלמנט הבריטי, מציע טים הרטפורד לקוראי פייננשל טיימס – אבל כיצד הם מגיעים לעמדות כה בכירות? משקיפים רבים סבורים, כי יורשיהם של בוריס ג'ונסון ודייוויד דייוויס – שר החוץ ושר הברקזיט של בריטניה – לא יוכלו להיות גרועים מהם. דייוויס לפחות שמר על חזות מכובדת; ג'ונסון נחשב בעיני רבים לאדם המביש ביותר לתפקיד שמילא. ובכל זאת, את שניהם לא יכלה תרזה מיי לפטר. חלק מהסיבה לכך הוא הדינמיקה הנוראה של הפוליטיקה הבריטית כיום, טוען הרטפורד, אבל מדובר בתופעה מקיפה יותר. בשנת 1969 פרסמו פרופ' לורנס פיטר והמחזאי ריימונד הול את ספרם שהפך לקלאסיקה: "העיקרון הפיטרי". העיקרון קובע בפשטות: "כל עובד מתקדם עד לדרגה בה הוא חסר יכולת". אם מישהו טוב בעבודתו, הוא יתקדם – עד שייעצר בתפקיד אותו אין הוא ממלא כהלכה, ושם ייתקע. כי מתי לאחרונה פיטרו מנהל מסיבה כלשהי? העיקרון נחשב לסאטירה, אבל שווה לשאול האם הוא אמת – ואם כן, מה ניתן לעשות. ייתכן שהעיקרון הפיטרי הוא אשליה, ממשיך הרטפורד. המשרות הבכירות קשות מאוד והן יכולות להפוך אדם מוכשר לקוף, ולכן רבים מתקשים למלא אותן ואף נכשלים בהן – ואין זה מלמד על חוסר בכישורים וביכולת. אולם השנה פרסמו הכלכלנים אלן בנסון, דניאל לי וקלי שו את המחקר האקדמי הראשון על העיקרון הפיטרי, על בסיס בדיקה של 1,500 קידומים ו-53,000 עובדים ב-214 חברות. הם גילו, כי לאנשי המכירות הטוב ביותר יש את הסיכוי הרב ביותר להתקדם – והם הפכו למנהלים איומים. ככל שהיו טובים יותר במכירות, כך היו גרועים יותר בניהול. יתרה מזאת: הקידומים לא היו קשורים להתנהגות המלמדת על כישורי ניהול; מי ששיתפו פעולה עם אחרים לא זכו לתיגמול על כך. מה שקבע היה המכירות בלבד, חד וחלק. בקיצור: פיטר צדק. אנשים מבריקים מקודמים עד שהם הופכים למנהלים איומים. ייתכן שמעסיקים משתמשים בקידום כתמריץ ומוכנים לקבל את הנזק הנלווה שגורם המינוי של מנהלים גרועים. אם אכן כך, קרוב לוודאי שהם טועים; מוטב להעניק לכוכבי המכירות בונוס במזומן. יש גישה רדיקלית יותר. הפסיכיאטרים אלסנדרו פלוצ'ינו ואנדרה רפיסראדה והסוציולוג סזרה גרופולו בדקו כיצד יכולים ארגונים להתגבר על העיקרון הפיטרי. הפתרון שלהם: לקדם את האנשים הגרועים ביותר. איש אינו יודע האם הם יהיו מנהלים טובים, אבל לכל הפחות הם יפסיקו להיות עובדים גרועים. יש שתי בעיות בגישה הזאת, מעיר הרטפוד: מסוכן מדי להניח שהם יותירו מאחוריהם את חוסר כישוריהם, והיא מתגמלת כישלון ועלולה להוביל לחבלות מכוונות. לכן מציעים השלושה פשרה: לקדם אנשים על בסיס מקרי. הרטפורד מציע פתרון משלו: כאשר מישהו – מנהל, פוליטיקאי – נמצא בתפקיד שברור שאין הוא מתאים לו, צריך לפטר אותו או, וזה אפילו עדיף, להחזיר אותו לדרגה הנמוכה יותר שבה פרח. ניתן לסלוח על משגה, אבל לדבוק בטעות – זה הרבה יותר גרוע. לא מאמינים? תשאלו את ציבור הבוחרים הבריטי.
|
תאריך:
|
22/07/18
|
|
|
עודכן:
|
22/07/18
|
|
איתמר לוין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
לוגי
|
22/07/18 18:35
|
|
"התשתית הדיגיטלית המשרתת מדינה זו נמצאת תחת מתקפה, חד וחלק" – אמר לפני שבועיים מנהל המודיעין הלאומי האמריקני, דן קואטס. לא מדובר רק במערכת הבחירות, מבהיר בוב קנייב ב-Foreign Affairs. יש סיבה להאמין שמתקפת סייבר רוסית מתנהלת נגד תשתיות חיוניות אמריקניות, כולל האפשרות לכבות את האורות ברחבי ארה"ב.
|
|
|
הסיפור הכלכלי הגדול שטרם סופר הוא הקשר בין מלחמות הסחר לבין החוב העולמי, כותב רוברט סמואלסון בוושינגטון פוסט – חוב שעומד על 247 טריליון דולר. או בספרות: 247,000,000,000,000 דולר.
|
|
|
החששות העיקריים מפני הבינה המלאכותית (IA) הם שהרובוטים ישתלטו על מפעיליהם ושיגרמו לפיטורים המוניים. נורמן רייט טוען ב-Foreign Affairs שקיים חשש נוסף ומשמעותי: IA תאפשר למשטרים סמכותניים להדק את הפיקוח על אזרחיהם ולהשיג צמיחה כלכלית בלא צורך לבחור בין דמוקרטיה ושגשוג ודמוקרטיה לבין דיקטטורה ועוני.
|
|
|
שר החינוך הבריטי, דמיאן הינדס, זוכר בבירור מתי קיבל את הטלפון הנייד הראשון שלו. זה היה בשנות ה-90, כאשר הוא היה בשנות ה-30 לחייו. היה זה מכשיר "סוני מארס", שנקרא כך משום שהיה אמור להיות דומה בגודלו לחטיף הפופולרי, אך כמובן אפילו לא התקרב לכך. הוא שימש לשיחות וזהו. הסיכון הכי גדול ממנו נבע מהאפשרות שיפול על כף הרגל.
|
|
|
חברַי האמריקנים, אנחנו טיפשים – פותח דאנה מילבנק את מאמרו בוושינגטון פוסט בעיצומו של שבוע מדיני ופוליטי סוער.
|
|
|
|