7,000 הרוגים, 35,000 פצועים, 28,000 בניינים הרוסים, ו-170,000 חסרי קורת גג. זה תסריט האימה המוצג לעינינו בדוח
מבקר המדינה על רעידות האדמה בישראל.
אלא שאותו דוח מבהיר לנו, את שמובן מאליו לכל מי שעיניו בראשו, שכמעט אין שום סיכוי שתסריט האימים הזה, שכמותו לא חווינו מימינו, יתממש בעתיד הנראה לעין. ליתר דיוק, הסיכוי שזה יקרה במהלך חמישים השנה הקרובות הוא 5% בלבד.
נשאלת אפוא השאלה: מדוע הציג לפנינו המבקר את תסריט האימים הזה, שהוא כל כך חסר קשר למציאות? והתשובה המשוערת נמצאת גם היא בדוח עצמו: מטרת הצגתו של תסריט האימה הבלתי מציאותי הזה היא "הגברת המודעות הציבורית לחשיבותה של ההיערכות לרעידת אדמה, אשר אף כי יש ספק לגבי מקומה, עוצמתה והעיתוי שלה - ברור כי בוא תבוא".
ואם נחליף במשפט האחרון את המילים "יש ספק" במילים "אין לנו שמץ של מושג", נקבל את התמונה האמתית, והיא שלא נתוני העבר, ולא האמצעים הקיימים בידינו בהווה, מאפשרים לנו לחזות מתי תבוא רעידת האדמה המשמעותית הבאה, שאכן אין ספק שבוא תבוא, מחר או בעוד אלף שנה.
אבל גם אם אין לנו שמץ של מושג מתי, מאפשר לנו המידע הקיים לחזות, אם גם ברמת אמינות נמוכה, היכן. והתשובה היא באזורים שבהם כבר נרשמו רעידות אדמה בעבר, קרוב לבקעת הירדן ולדרום הערבה.
ומי שגר בגוש-דן יכול להרגע, כי בנתוני העבר מתועדות שתי רעידות אדמה שפגעו באזורו, האחת בשנת 1068, שהמוקד שלה היה כנראה בים קרוב לחופי ישראל, ושיש רמזים לכך שהיא הביאה אתה גל גדול ששטף את יפו וגרם להרוגים, והשנייה בשנת 1546, שגם בה מוזכרים הרוגים ביפו. ולעומתן, ברעידות האדמה החזקות האחרונות, אלה שהיו בשנים 1837 ו-1927, ושהדיווחים לגביהן אמינים יותר, לא נרשמו נפגעים באזור גוש-דן.
בדוח המבקר מוצגת
מפה שבה נצבעים אזורי הארץ על-פי מידת הסיכון שמיוחסת להם. במפה זו מסומן בצבע אדום אזור בקעת הירדן, ובגוונים של ירוק אזורי החוף שמדרום לעתלית, שככל שמדרימים הם הופכים לכהים יותר ובטוחים יותר.
ולמי שבאמת פוחד מומלץ לעבור לגור בעזה, המצויה באזור כמעט חסר סכנה לחלוטין.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
