כן - אפשר גם אחרת! אם עובד-מדינה זה או אחר בפרקליטות, אצל היוע"מ ל
ממשלה או בכל רשות אחרת סבור שרעיית ראש הממשלה הפרה איזה נוהל הקובע גבול כספי לארוחות ואירוח, הדרך איננה דווקא הגשת כתב-אישום. אפשר להסתפק גם בתביעה כספית רגילה, כפי שנוהגים כל אזרח, תאגיד או רשות ביחס לחייבים. פורסם ברבים כאילו במהלך השנים נצטבר סכום של למעלה משלש-מאות אלף שקל לחובת גב' נתניהו - ומדוע לא תוגש תביעה אזרחית רגילה כפי שנוהג כל בעל-חוב כלפי כל חייב? מדוע חייבים להזדקק דווקא למשפט הפלילי? אם אומנם הצדק הטהור, והוא בלבד, לנגד עיני הפרקליטים למיניהם, מה היה טבעי יותר ומקובל מאשר להגיש תביעה אזרחית?!
לו "החייבת" לכאורה הייתה שודדת בנק ומשתלטת בנשק על עובדי הסניף ואוספת את המזומנים מהקופות של הטלר, זה אכן מקרה למשפט פלילי, אך כאשר יש ויכוח לגיטימי אם פעלה לפי "הנהלים" או נגדם, ויש אף ויכוח אם בכלל הנוהל חוקי (ראש הממשלה טוען שזה נוהל שהומצא ממש לא כנורמה כללית אלא רק ביחס אליו -
ישראל היום 24.6.18), אזי הדרך הטבעית ביותר להפרע מן החייבים היא רק הגשת תביעה אזרחית שתאפשר לראש הממשלה ורעייתו להעלות להגנתם את טענותיהם העובדתיות והמשפטיות.
אך אם בחרו היוע"מ והפרקליטות ללכת בדרך של הגשת כתב אישום דווקא, הופך הדבר לאכיפה בררנית ומפלה שמטרתה ללוות את תביעת החוב גם בהשפלה ציבורית ופוליטית, המשרתת את אויבי ראש הממשלה החותרים בכל האמצעים ליצור לו תדמית של מושחת, ובכך להפכו למאוס בקרב הציבור. הגשת תיק פלילי בנסיבות אלה כאשר לדוגמה, איש מעולם לא בדק מה
שמעון פרס הוציא, על מה ולמי, כראש ממשלה ובבית הנשיא ומבלי לחקור באיזה כסף נקנו המשקאות האלכוהוליים התמידיים של ראש ממשלה אחר, עושה רושם של משוא-פנים פוליטי לטובת האופוזיציה משמאל, ולטובת הטיפוסים המוזרים שהובילו שנים את ההפגנות המאורגנות נגד ראש הממשלה בערבי יום שישי.
ניסיון לסחיטה
למעשה גם בעיני הפרקליטות והיוע"מ מדובר בתביעת חוב כספית רגילה, והראייה לכך היא עובדת המיקוח הכספי בין מגישי כתב האישום לבין גב' נתניהו. רק שבועיים שלושה לפני הגשתו דרשו ממנה לשלם את סכום "החוב" שחישבו תמורת ויתור על הגשת כתב האישום. כדי להתפשר היא הציעה אז סכום שלא היה גבוה דיו בעיני הפרקליטות, ולכן הגישו משפט פלילי. משא-ומתן זה מוכיח שאכן העיקר בעימות בין הצדדים - הוא החוב הנטען - ולא הגוון הפלילי כביכול של יצירת החוב, המוצא את ביטויו בנוסחאות של "הפרת אמונים" ו"מרמה" - ביטויים מן הארסנל המגוון של סעיפי החוק הפלילי שניתן להשתמש בהם ביחס לכל מחלוקת כספית וסכסוך אזרחי. עברות עמומות אלה נקראות בז'רגון המשפטי "עברות-סל", וזוכות לגינוי כללי אצל התיאורטיקנים המשפטיים משום היותן כלליות ואינן מגדירות ספציפית את העבירה, כך שכל תובע בעל רצון רע יכול למלא אותן בשרירות לבו בתכנים הנראים לו.
יוצא שלו הסכימה גב' נתניהו לשלם את הסכום הנדרש לא היה מוגש כתב האישום, ורק משום שראתה בגובה הסכום הנדרש מעין ניסיון לסחיטה שלא רצתה להיכנע לו "הוענשה" על סירובה בהגשת תיק פלילי. זהו שימוש ציני ומניפולטיבי בסמכותה של הפרקליטות כי אם הסכימה לקבל כסף כדי להימנע מאישום פלילי - משמע שדי בהגשת תביעה אזרחית.
יש עוד פן ציבורי שהיוע"מ לממשלה היה חייב להביא בחשבון בטרם הוגש כתב האישום. מדינת ישראל נמצאת בשעה קשה בתולדותיה: מלחמה צפויה בדרום, ואויב קשה בצפון חותר להצטייד בנשק אטומי.
בנימין נתניהו עסוק בדיפלומטיה מזהירה כדי להימנע מרעות אלה, ולכן יוע"מ חכם שאינו פוזל הצידה כדי לשאת חן בעיני העיתונות והאופוזיציה, היה צריך להרגיע את פרקליטיו הלוחמניים כדי שלא להסיח את דעת הממשלה וראשה מן הדברים החשובים. ייאמר גם שעמים נאורים אינם עושים מעשים כאלה: ראה למשל רשימתו של עופר אדרת (
הארץ ספטמבר 2016) על המתנות שנהג לקבל צ'רצ'יל במשך שנים - וביניהן משקאות, סיגרים יקרים לאין ספור ואיש לא הגיש נגדו משפטים - לא אזרחיים ולא פליליים. אך לאנגלים יש חכמת חיים והם אינם שופכים את התינוק עם מי האמבטיה, ואינם לוהטים באש האנרכיזם היעקוביני הבוערת אצלנו.
אך עדיין לא מאוחר. מר מנדלבליט מתבקש להפסיק לחשוב על הקריירה העתידית שלו - ולתת צוו עיכוב הליכים במשפט הפלילי - ולהגיש תביעה אזרחית לבית משפט השלום.
