"המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי ותפעל על-מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה". כך נכתב בנוסח הפשרה לחוק הלאום שאושר בהצבעה בכנסת. כנגד סעיף זה התריסה חברת הכנסת
שלי יחימוביץ' בשאלה: "איך נבנו בארץ יישובים יהודים לתפארת בלי חוק לאום"?
כדאי להתעורר. תנופת ההתיישבות היהודית, במיוחד במדינת ישראל בגבולות הקו הירוק, מצויה מזה עשרות שנים תחת דיכוי מוסדי נוהלי, ובראש וראשונה תוכנית המתאר הארצית - תמ"א.
תהליך אישורה והטמעתה של תמ"א 35 כתוכנית אב ארוכת טווח (אושרה על-ידי הממשלה ב-2005) הוא דוגמה למהפכה שקטה מתחת לסף התודעה. התוכנית הוצגה לציבור ולמקבלי ההחלטות כמיועדת, בין היתר, להגן על המרחב הירוק מפני פיתוח חסר רסן. מי אינו חפץ בשימור שטחים ירוקים? אלא שבתוך כך הפכה התוכנית למעשה ל"ספר הלבן" כנגד המשך פיתוח מפעל התיישבות.
בספטמבר 2011, לדוגמה, החליטה ממשלת ישראל על הקמת עשרה יישובים חדשים בנגב, סביב ערד. מאז ההחלטה, הקמתם הולכת ומתעכבת. הממשלה מצאה עצמה תלויה ברשויות התכנון המחוזית והארצית, שכן על-פי תמ"א 35 הסוגיה אינה כלל ועיקר בסמכותה הבלעדית של הממשלה. רק בידי רשויות התכנון נתונה הסמכות לאשר הקמתו של יישוב חדש, כמודגש בלשון התוכנית: "תוכנית מתאר מחוזית, שמטרתה הקמת יישוב חדש, תופקד רק אם יתקיימו התנאים הבאים: מוסד תכנון שוכנע בהצדקה להקמתו של היישוב החדש". על משמעותה של קביעה זו עמד מי שהיה באותם ימים עוזר ראש הממשלה להתיישבות, תא"ל (מיל') עוזי קרן, איש עין גב, שהדגיש במסמך מפורט עד כמה נכבלו ידיה של הממשלה שהפכה לתלויה בעניין זה ברצונם הטוב של פקידים "מקצועיים".
מגבלות תמ"א 35 לפיתוח ההתיישבות מתמצות בשני עקרונות ריסון: האחד כרוך בהסתייגות עקרונית מהקמתם של יישובים חדשים במרחב הפתוח, הסתייגות הכרוכה בסד אילוצים נוהלי מורכב. העיקרון השני הציב למרבית היישובים היהודיים בגליל ובנגב גבול תכנוני סופי למספר בתי האב - בין 300 ל-500 - החוסם אפשרות ממשית לגידול וצמיחה. ראוי להתבונן לדוגמה בשני יישובים סמוכים: קיבוץ כפר הנשיא והיישוב הבדואי טובא-זנגריה. בשנת 1955 מנו שני היישובים כמאתיים בתי אב כל אחד. בשנת 2005 הגיע טובא-זנגריה לאלף בתי אב ואילו בכפר הנשיא נותרו מאתיים. תוכנית המתאר הארצית מייעדת לטובא-זנגריה צמיחה עד 10,000 בתי אב ולכפר הנשיא 400 בלבד.
למגבלת כמות בתי האב ביישובים היהודיים משמעות קריטית ליכולתם להתקיים כיישובים רב-דוריים. ביישוב שהגיע למלוא המכסה התכנונית, דוגמת יודפת, אין מקום פנוי למתיישבים חדשים, גם לא לזוגות צעירים בני המקום. כך חוסמת תוכנית המתאר הארצית את הסיכוי לצמיחת יישובים יהודיים מבוססי קהילה רב דורית.
על פניו, תמ"א 35 נועדה להגן על השטחים הירוקים; בפועל, במודע או שלא במודע, התוכנית פגעה בתמצית הדינמיקה של ההוויה הציונית התיישבותית.
בימים שלאחר מלחמת ששת הימים שאל חבר קיבוץ השומר הצעיר את מנהיג מפ"ם מאיר יערי כיצד מסתדר ערך אחוות עמים עם הצטרפות התנועה למפעל ההתיישבות בגולן. "שים לב לכתוב בכותרת על-המשמר" ענה יערי, "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים, ובסדר הזה." עם דעיכת מפלגות הפועלים החלוציות הלך ודעך גם מפעל ההתיישבות. מתוך הדעיכה המתגברת עלה הצורך החוקתי בהדגשת חובתה הערכית של מדינת ישראל להמשך פיתוח מפעל ההתיישבות.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
